jenny-זה מה יש

כמה משפטים בהמשך לפוסט הקודם- כתבתי חלק בתגובות , אבל...

ההורים של צביקה, שהיה ילד חייכן ומאושר, לא מתאוששים.

הנוכחות שלו היא עובדה קיימת בבית ולו רק בגלל הדברים שמסתובבים סביב ואף אחד לא יוציא אותם.

רק מי שחווה כזה דבר יכול להבין למה הכוונה ב"נוכחות" של אדם שאיננו עוד.

במילה שנתקעת באמצע משפט כי הזכירה משהו.

במכתב שמגיע עם השם שלו כמכותב - אי אפשר למנוע את זה.

ביום השנה כולם מתכנסים, מדברים,

החברים חיים את החיים

והוא נשאר בן 21

מזכיר משהו?

את חללי המלחמות?

זו גם מלחמה.

לא זוהרת ובלי סיפורי גבורה

ועיטורים.

אם נחשוב על זה - לפעמים מגיע באמת עיטור גבורה למי שמגיע בשלום מ... ל ....

כל המכוניות במשפחה שלנו מצוידות בברכת הדרך עם תמונתו.

כשמניעים את הרכב - אי אפשר שלא להציץ על זה.

לנו זה מזכיר כל יום וכל נהיגה,

הלוואי שהיה אפשר למצוא משהו כזה לכל הנהגים.

אם יש איזה קמפיין שנגע לי באופן אישי זה השלט הקטן על התמרור ברמזור:

אמא, אבא, מחכים לכם בבית!

בעודי כותבת נתקלו עיניי בידיעה בעיתון המקומי, אחראית החינוך לגיל הרך בישוב הסמוך נהרגה השבוע בתאונת דרכים בכביש 6 , איבדה את השליטה ברכב , בכביש רטוב.

בת 42 אמא לשתי בנות.

סעו בזהירות!

ג'ני.