jenny-זה מה יש

הכי כיף זה כשמחבקים.

יד מונחת בקלילות על הכתף, על המותן.

רק להרגיש שיש מישהו לצידך.

לפעמים לא צריך יותר מזה.

להפך - כשאני רואה כאלה שנמרחים אחד על השני

ברחוב, באוטו, בקניון- זה נראה לי דוחה.

לא מרגיש לי  "אהבה"

יותר נותן לי את התחושה של:

"את/ה שלי ואני אעשה מה שאני רוצה מתי שבא לי..."

או סתם התנהגות בהמית (וסליחה על הניסוח).

יש כאלה שפשוט לא אוהבים לחבק -

לא מתאים להם, לא חסר להם, אין להם "צורך" כזה.

יש דרך לדעת?

אני נמסה מהזוגות האלה,

בני ה-70 עם ה-פלוס...

שאוחזים ידיים

שרואים שהם אוהבים להיות יחד.

הוא דואג לנקות את הספסל לפני שהיא מתיישבת,

מגיש לה את המשקפיים כשהיא מרימה את העיתון.

אם הוא משמיע אנחה - מיד היא שואלת:"מה קרה?"

היא שואלת אותו "שתית משהו?", "למזוג לך?"

דאגה אמיתית.

הכרות של שנים.

אנשים שחיים אחד "עם" השני באמת.

רואים אותם יוצאים לטיול של ערב,

במסלול קבוע.

לא ממהרים,

משוחחים - עדיין יש להם מה להגיד אחד לשני.

יש זוג כזה חביב- שכנים שלי

תמיד מברכים לשלום עם חיוך

(אף פעם לא ראיתי אותם לא מחייכים).

להזדקן זה ממש לא כיף

אבל אם יש מישהו לצידך

שאוהב

הכל הרבה יותר קל כנראה.

ג'ני.