jenny-זה מה יש

ראיתי השבוע את ההצגה של בית לסין - אמא מאוהבת.

הצגה שמדברת על החיים,אמיתית,

עם אסי לוי הנהדרת ועם ענת מגן שבו שהבריקה לא פחות.

הכי בקצרה שאני יכולה

כדי לא להרוס למי שעוד לא ראה ואולי ירצה

מדובר על אמא גרושה

לשני ילדים בוגרים

שאחד בחר לגור עם האב בחו"ל

והשני נסע וחזר אחרי שנה.

בזמן הזה היא מפתחת רומן יציב עם גבר

אשר עובר לגור איתה בבית.

כשהבן חוזר פתאום - הוא צריך אותה והיא לא פנויה אליו

ועסוקה מאוד באהבה החדשה שלה.

הבן מצידו מגיע אחרי שנה שלא היה בבית, עם חברה,

ורואה כמובן מאלין שהחדר שלו עדיין שלו ושכל זכויותיו נשמרו.

סיטואציה מעניינת - לא?

אין פה צודק

אין פה "נכון"

במערכת יחסים שהילדים כבר בפועל עזבו את הבית -

אך בעצם קשורים עדיין לחלוטין ולא מתכוונים להתנתק- כי נוח להם

כי מפנקים אותם שם

כי הפינה של הבית תמיד נתפסת כבטוחה ומגוננת ונקודת מוצא תומכת

אשר תהיה שם גם כשאתה, המתבגר בן ה-25 ,יוצא וחוזר ובא והולך ומתחשב רק בחייך.

בתפר הזה- שבין העצמאות הנרכשת לבין הרצון לעזור לילד לסלול את דרכו

ולהיות לו רשת בטחון

וללמד אותו מנסיוננו,

נראה לי שרובינו ההורים נופלים.

אנחנו עוד לא למדנו להגיד "לא"

אחרי שכל החיים אנחנו מנסים לרפד את חייהם

לא יודעים להעביר את הקו הזה -

כמו שהם היו קטנים וידענו להחזיק אותם בכוח

ולא לתת להם לגעת בחשמל או לא לטפס על הספריה.

אז בלי יותא מידי לבחוש פה - ההצגה מדברת בדיוק על זה

בלי להתיפייף

עם כל הקושי והאמת.

היה הרבה צחוק בין לבין

היו גם עניים דומעות בקהל,

ומחיאות הכפיים בסוף העידו יותר מכל

עד כמה האולם המלא(לא היה כיסא פנוי אחד אפילו)

שהקהל אהב

הבין

וידע לפרגן.

אני ממליצה לראות.

שתי הערות-

כזה הבדל בין הביקורת ה"מקצועית" לבין ביקורת הקהל - לא ראיתי מזמן.הביקורת בעיתונות לא מתלהבת בלשון המעטה, הטוקבקיסטים והקהל שאני פגשתי מתלהבים מאוד וממליצים בחום. זאת ממש בעיה כשלא יודעים על מי לסמוך.

לכל אלה שמרימים גבה על ביקורת הצגה לאחר פוסט המקרר - אין מצב ששילמתי על כרטיס להצגה, הצגה עולה היום בין 75ש"ח  ל - 140 ש"ח מחיר מלא, קיבלתי הזמנה וכמובן שרצתי לנצל אותה.