בבוקר גשום יצאתי לסיבוב שלי בחוץ - אבל הפעם לשם שינוי לקחתי איתי מצלמה - מה שאני כבר תקופה ארוכה לא עשיתי. בכל פעם שעברתי את המסלול אמרתי לעצמי "את זה אני חייבת לצלם" "כמה חבל שאין עלי מצלמה" והשבוע החלטתי לשים קץ לעניין ןלקחת איתי.את התוצאות אני מקווה להביא פה בשניים שלושה פוסטים של תמונות. לי היה כיף ומאוד נהניתי לצלם - לא בהזמנה, לצלם כי בא לי ולא כי שילמו לי...(זו סוגיה שאני בטח אדבר עליה פעם).
סביון, הפרח ה"פושטי" הזה של פעם , כמעט ולא היינו מתייחסים אליו, הוא היה צומח בכל חור שהיה מוצא, ברווחים בין הבלטות, בחצר בית הספר ובשדה שליד הבית - כמויות עצומות מהפרח החמוד הזה. אני לא חושבת שהיינו עוצרים שנייה לפני שהיינו דורכים על סביונים...
מי לא הכין "אף פינוקיו"?, יש בפרח הזה אמצע שמתפרק והוא דביק למדי, היינו מפרקים ומדביקים בכל מיני מקומות ובמיוחד על האף...
רואים אותו היום בכל מקום, לפחות בסביבתי הוא גדר חי מאוד פופולרי, ראיתי גם שיש מגוון צבעים - אבל עדיין האדום שולט. זה גם מסוג הפרחים שיש כל כך הרבה כך שאף פעם לא כעסו אם קטפתי כדי להביא מתנה לאמא בדרך מהגן.
חמציצים...את הפרח הזה אני אזהה גם במרחק קילומטר. רק מלחשוב עליו עולה לי הטעם החמוץ על הלשון. היינו מומחים בלמצוא גבעולים "שווים" הגבעולים העסיסיים השמנים יותר. החמציצים היו גדלים בקבוצות , היה צורך לבחור את הגבעולים מתוך כמות הפרחים עצומה - את כתם הצהוב המיוחד של מרבצי החציצים היו קולטים מרחוק, בדרך חזרה הביתה מבית הספר היינו אוספים ומכרסמים כל הדרך עד הבית. הויכוח התמידי היה אם על קבוצת הפרחים המסויימת שניגשנו אליה השתינו כלבים או לא, תמיד היתה מישהי שהיתה מומחית בקווי ההשתנה של הכלבים וידעה על איזו ערימה הכלבים לא הסתכלו ועל איזו בטוח שכן, ולפעמים היו חמציצים ממש ממש שוים אבל הם היו בקו ההשתנה התאורטי ולכן לא נקטפו...
אם אני לא טועה - זו נורית - המומחיות שלי בפרחים מוגבלת מאוד, זו מתורבתת לגמרי כמובן אבל אני בהחלט זוכרת את הפרחים האלו, את הכלניות הנדירות יותר וכמובן את הפרגים שהיו צצים בתחילה כבודדים ואחר כך בעשרות, האגדה פה אמרה שאסור להסתכל על השחור בתוך הפרח כי הוא מהפנט - מעניין מי המציאה בחבורה שלי את האמונה המטומטמת הזו - ואיך האמנו לה...לא ברור לי.
***עריכה - זאת אכן כלנית ולא נורית, שני הפרחים כבר כמעט ולא נראים בטבע, את הכלניות אפשר לראות בהמוניהם בדרום ובגבעת הכלניות במיוחד, מראה מרהיב של מרבד אדום, יש לי אותו מצולם אנסה להביא אותו בהמשך. את הנוריות רואים יותר בצפון אבל גם שם כמעט ולא תמצאו כבר באופן טבעי, פרח מאוד יפה ומורכב יחסית וקיים בכמה צבעים. ***סוף עריכה.
בכל אופן - היה נחמד לחפש את הפרחים האלה - מה שלא מצאתי והיה מאוד נפוץ זה את שיחי החובזה, או כמו שהיינו קוראים לזה - לחם ערבי(כמובן שאין לי מושג למה) אבל נראה לי שהם צצים יותר לקראת האביב,
איזה כיף שחורף!!!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: