"אני עובר ברחוב, הולך ישר בשקט
במדרכה ממול עוברת חתיכה
את שני הישבנים שלה היא מנדנדת
חציתי את הכביש וכך אמרתי לה
מספיק עם זה ודי, איתי זה לא כדאי
קיבלתי כבר ממך לחץ דם גבוה
שיגעת אותי כל כך עם העינטוז שלך
איני יכול יותר בך שלא לנגוע ..."
(המענטזת/שורר ובורר המילים - ג'קי מקייטן
הוא גם מזמרר את זה בעיקרון - למרות שיש עוד ביצועים)
הולכת בעבודה מקצה האולם לקצה,
כבר לא פרגית בת 20 גם את ה-40 היא כבר עברה,
לא רזה במיוחד, ובטח לא שמנה
שני ישבנים עגלגלים ארוזים בתוך ג'ינס צמוד
בהליכה שלה יש משהו מתגרה
הצמד הזה משקשק ורוטט בכל צעד
כאילו היו ככדורים בידי להטוטן מוכשר.
החולצה חצופה,
לא ממש מחשוף
ולא חולצת בטן
אבל כשהיא מדברת עם איש השיווק
ובהתלהבות טבעית
מרימה ידיים ומדגימה כיצד אפשר ורצוי לעשות
תוך כדי
מציץ טבור
ביישן ונחבא אל הכלים
אך בהחלט נראה היטב
כמו גם סימני גבול הפטמה
שאי אפשר לטעות בהם - אף לא דרך החזיה
והחולצה
והחיוך
והקריצה.
אומנות שנרכשת באימון של שנים.
עדינות טבעית
שבקלי קלות יכולה להתפרש אחרת
פרובורטיבי - יש אומרים
לא מתאים למשרד, ללקוחות לספקים
אבל גם המלעיזים
בפניה מתחננחנים, מצחקקים - מובכים...
במיוחד ביום שהגברת על עקבים
גבוהים מהרגיל-
אז בכלל
השניים השובבים
כאילו
מתעוררים לחיים משלהם
ורוקדים במקצב ברזילאי מדליק.
כמה חינני בעניי העינטוז, לא זה הגס, המובלט, המתגרה באופן גלוי. אלא זה העדין
שזורם באופן טבעי
לפעמים מרומז אפילו.
בריקוד - זה "ה"דבר הסקסי ביותר, עינטוז עדין, שליטה על אזור האגן בריקוד...
אצל גברים אני לא יכולה לסבול עינטוז בהליכה - אבל הגבר שיודע לרקוד
ולנדנד אגן בשליטה על כל תנועה
ישר מגרה את הדמיון וגולש באופן טבעי
לדיון ביני לביני על כישוריו
וניצול המשאב
ואיך זה יכול להואיל...
די - ממש הגזמתי עכשיו 
לילה טוב,
ג'ני
עריכה*עריכה* עריכה*עריכה* עריכה*עריכה* עריכה*עריכה*עריכה*עריכה* עריכה*עריכה* עריכה*עריכה* עריכה*עריכה*
איזה קטע ענק!!
אני מכירה את השיר הזה מהשרות הסדיר שלי - משהו כמו 25 שנים...(כן כן אני כבר מזמן לר ילדה....מה לעשות)
נורא אהבנו אותו אז
הוא גם היה די פורץ דרך בזמנו בבוטות שלו
היום זה כבר לא נשמע חריג..לצערי.
הקטע שהיום בבוקר אחרי שכתבתי הלילה
נכנסתי לאוטו
וזה היה השיר הראשון ששמעתי...
וצחקתי לי לבד בגשם השוטף.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: