jenny-זה מה יש

אני לא משתתפת בהפגנות.

מאז ימי נעוריי וההפגנות נגד הריסת הישוב ימית בהן כן השתתפתי השתתפות פעילה,

מאז ועד היום אני מדירה רגלי מארועים המוניים למינהם ולא משנה אם זו הפגנה או חלוקת קופונים חינם.

זה לא מונע מבעדי להרגיש עד כמה אני מעריכה ומעריצה את מובילי המחאה הנוכחית.

את חוסר ההתלהמות שלהם - לפחות ככה זה נראה מהצד הזה של המסך.

מזדהה איתם לכל אורך הדרך וכמעט בכל מילה ומילה.

אתמול היתה הפגנה שהעבירה בי צמרמורת.

צמרמורת של גאווה,

הערכה לדור הצעיר בעיקר

וגם תקווה שמשהו ממה שהם ישיגו יועיל לי ובעתיד כמובן לילדיי.

קצת נזכרתי בהפגנה הקודמת שעוררה בי רגשות עזים - אבל נגמרה רע מאוד

אני מתכוונת להפגנה בעד השלום

להפגנה שהקשבתי לה ברגשות מעורבים ואחריה נרצח ראש הממשלה

ובילינו לילה לבן  - לא מאמינים שכך נעשה.

ההפגנה הזו מעוררת בי תקווה - אפילו אם היא קצת תקווה נאיבית.

תרשו לי

לאמץ קצת נאיביות -

ולהחזיק אצבעות.

ולמען החיוך וממש לא קשור -

אחד מהשלטים הרבים שהפציעו בין המאהלים.