ז'אנר : דרמה
מחזאי/ת: רוני קובן
במאי/ת: גילי אמיתי
שחקנים: רבקה גור, יורם טולדנו, קובי ליבנה, מיכאל הנגבי, יעל הדר, ניסו כאביה, אפרת ליפשיץ, דבי יבלונקה, חייקה מלכה
מוזיקה: אפי שושני
עיצוב תלבושות: דפנה פרץ
עיצוב תפאורה: ניב מנור
תאורה: דולב ציגל
באתי לראות חפה מכל אינפורמציה ודיעה קדומה.
לא ידעתי מה תוכן ההצגה פרט לתאור כללי בלבד..
הסיפור מדבר על אם המשפחה הגוססת מסרטן (כולם עם "סוף טוב"...מודרני מאוד -התגובה הראשונית היא "שוב אנשים חולים"...) לאם המשפחה יש יחסים ארוכים של שנאה/אהבה עם הרופא האונקולוג הערבי שלה. עם בניה היא מנהלת יחסים הרבה יותר מורכבים. המתחים סובבים סביב "הבית" השטח אותו רוצה אחד הבנים למכור בעידודה האגרסיבי (והפושע) של אשתו על מנת לצאת מחובות ולא כל כך מעניין אותו מה יקרה לבית, בן אחר מנותק לגמרי, חי בארצות הברית ומסתיר מאימו את דבר היותו הומוסקסואל, כיוון שכך הוא הבן ה"מועדף" ה"מוצלח" והוא אמור להיות היורש.
זהו.
על זה מדברת ההצגה, את הפואנטה מבינים ברבע שעה הראשונה אחרי שהאימא נכנסת לתרדמת והאחים נחשפים בנטיותיהם.אחרי רבע שעה הרגשתי שטוחנים לי שוב ושוב את הראש באותם דברים ואותם משפטים כל פעם בוורסיה אחרת, אחרי שעה היה לי משעמם.
ההצגה נעה בין עבר להווה ע"י משחקי תאורה. זו הייתה נקודת אור גדולה בהצגה. וגם השחקנים דבי יבלונקה בתפקיד בטי הצעירה וחייקה מלכה בתפקיד אהרון, בעלה, היו נהדרים.המעברים בין התקופות היו כל כך מוחשיים מעניינים מסקרנים ומיוחדים.
התפאורה מעניינת, במיוחד הבית שיוצר תחושת עומק על הבמה והשמיים המעוננים שמאחוריו. את הצנרת פחות הבנתי אבל לא "הפריעה" לי. ה"פינות" שנוצרו על הבמה כדי להמחיש את המעברים בין התקופות היו מוצלחות מאוד.
ה"דור הצעיר" ששוחק ע"י מיכאל הנגבי ואפרת ליפשיץ הוסיף עוד פרטים מיותרים ומכבידים לטעמי – כלומר זה שהנכדה סובלת מאנורקסיה והנכד עסוק בהפקות אינטרנט שטותיות לא תורם כלום לעלילה ולטעמי אפילו מזיק לה.
אף אחד מהשחקנים לא היה "גדול" , אולי פרט לרבקה גור שמשחקת מצוין, עוקצני וציני במידה ראויה. כל שאר השחקנים היו די חיוורים עד כדי שאפשרו קצת לאפרת ליפשיץ, הנכדה, לגנוב מעט את ההצגה.
לסיכומו של עניין – ההצגה לא התעלתה לגבהים, לא גרמה לי ליותר מידי ריגושים, לא הצחיקה מעבר לגיחוך קליל פה ושם, לא גרמה לי לדמעות ולא למחשבות חודרות לב על יחסים בין בני משפחה (למרות שזה המוטיב העיקרי – "אם יש אדם אחד שאוהב זוהי משפחה"). היה נחמד, ארוך מידי לטעמי,
שתי הערות - הקולגות שלי התעלפו כמעט מרוב הנאה ולא כל כך הבנתי למה.
דבר שני – ההערות האקטואליות נגעו בנקודות בוערות........
אני מנסה להחליט אם הייתי ממליצה לראות וקצת קשה לי במיוחד לנוכח התלהבות הקולגות,
ואחרי מחשבה רבה אני יכולה להגיד – שווה לראות אבל בטח לא הראשונה ברשימה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: