ברור שמים, שתיית מים , זה מאוד בריא ונחוץ וטוב לעור הפנים ולחילוף חומרים ובטח לעוד מיליון סיבות.
היה ויכוח בין החברים - האם טוב או לא שתיית מים בזמן האוכל, לפני האוכל אחרי האוכל?
אני מבינה שיש לזה משמעות למי שרוצה לרדת במשקל - כלומר לעזור להרגשת השובע בארוחה ולתפוס מקום בקיבה כדי לאכול פחות קלוריות. השאלה היא אם זה לא עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה - מרחיב את הקיבה וגורם לנו לא לאכול מספיק ואז רעבים יותר מהר.
האם יש מישהו שבאמת שותה יותר מליטר וחצי מים ליום? אני לא מדברת על ספורטאים או בטיול אלא בפעילות יומיומית. בעבודה בבית ברגיל?
וממים למים...
עוד בנושא מים...אתמול התבשרנו שהמועצה המקומית שלנו נכנעה לבסוף לחוק שמחייב הפרדה בין הרשות לבין ספק המים ויהיה לנו בישוב הקטן שלנו גם "חברת מים" מה שאומר מנסיונם של אחרים שאני אשלם יותר על המים מן הסתם - אחרת מי יממן הקמה של עוד חברה ומנכ"ל ומזכירות וגביה ורואי חשבון ושכירות ודיוור ו.... אני שמעתי סיפורים מסמרי שיער על החיובים של חברות המים, על סכומי עתק שנדרשים לשלם. למשל אחי - זוג עם תינוקת - משלמים קרוב ל400 ש"ח מים!!! אני - חמישה נפשות שאפשר להגיד מבוגרים - מה שישר פועל יוצא זה מקלחות ומכונות כביסה וכלים פי שתיים או שלוש ממנו - אני שילמתי החודש 164 ש"ח מים+60 הוצ.ביוב. נשמע לי סביר לגמרי. דרך אגב - הזמינו מי שמעוניין להציע מועמדות לעבוד בחברת המים.
כבר שנה אני רודפת אחרי "ישראל היום" כדי שישימו לי עיתון ליד הדלת. כל השכנים כמעט מקבלי ורק אני לא מוצאת חן בעינהם, טלפונים וכזה - לא עזר לי - התשובה היא שנגמרה להם המכסה לחלוקה באזור. היום קיבלתי מהם מכתב בדואר בזו הלשון:אנו שמחים לעדכן, כי על מנת לתת מענה מקיף וכלל ארצי לעשרות אלפי הלקוחות המעוניינים בקבלת העיתון כמנויים לביתם, החל מתאריך 23/10/11, תעמוד לרשותכם האפשרות להצטרף כמנויים לעיתון שיגיע מדי בוקר עד למפתן דלתכם בתמורה לדמי משלוח בלבד, ללא גביית תשלום עבור העיתון עצמו.
הסתכלתי באתר שלהם לפי הכתובת והקוד שקיבלתי - 26 ש"ח לחודש לעיתון סופ"ש בלבד ו - 53 ש"ח לעיתון כל השבוע.
ואני שואלת - האם ב"ישראל היום" יש אזרחים סוג א' שמקבלים את העיתון חינם וגרים ממש דלת לידי (שהשליח יזרוק שני עיתונים הוא לא ירגיש בהבדל ולא יצטרך ללכת פעמיים במיוחד בשבילי חס ושולם) ויש אזרחים סוג ז' שלא מספיק ששנה כבר מתקשרים אליהם אלא גם יצטרכו לשלם על השליחות???
ולסיום ממש לא קשור.
הייתי לאחרונה בהצגה של התאטרון היידיש שפיל, עשיתי מחווה לאבי והלכתי איתו. לא סבלתי במיוחד ואפילו התרגשתי מכמה שירים שאני זוכרת היטב את סבא שר לי, מחזיק אותי על הברכיים ושר. אני לא דוברת אידיש רק מבינה כמה מילים פה ושם, אידיש זו שפה נעימה מתגלגלת, לא "קשה" כמו הרוסית או ההונגרית או הרומנית. לא נתקעות שם המילים ואין הברות קשות להגייה. רק הדמיון הכללי לגרמנית (שהיא שפה קשה במיוחד) קצת צורם לי באוזן.
עם כל הרצון והפקולטה ללימודי האידיש... לא נראה לי שהשפה הזו חיה, חיה באמת, והשאלה היא האם לא נכון יותר לתת לה לגווע.....?
מבחינת התאטרון עצמו הכל היה עשוי היטב, נגן אחד על הבמה, הכל מתוקתק, הרבה משתתפים ולא כולם מבוגרים, יש גם צעירים. הפריע לי מאוד במספר שירים לדעתי היה פלייבק ולי זה מאוד בלט, כמו בהופעות בית ספר, לאבא שלי זה לא הפריע...ואולי זה המדד הנכון. זה בהחלט לא ידידותי לצעירים פרט לכך שיש תרגום לעברית לכל אורך ההצגה (גם לרוסית)
נקודת אור אחת היה סולו ששרה ענת עצמון, דווקא שיר שלא הכרתי אבל שיר יפה, וכיוון שהיה תרגום - המילים שבו את ליבי וגרמו לי להתרגש מאוד.
משפט המפתח בשיר שחזר הוא פשוטכל כך נכון ואין דרך יותר טובה להגיד את זה.
"אדם הוא ילד כל עוד יש לו אמא..."
אני בהחלט עדיין ילדה,
של אבא ושל אמא.
וכמה כיף לי עם זה - שיהיו רק בריאים.
ג'ני.
http://www.youtube.com/watch?v=BwsX8rFtUok&feature=related
http://www.youtube.com/watch?v=HMuhgE2ecA0&feature=related
איזה קליפים....חבל"ז
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: