פסח ,
החג האהוב עלי - וגם קצת, הקשה ביותר.
למרות שאני בהכרח מאנשי החורף, אוהבת את הקור והאויר אחרי הגשם,
את הרב-גוניות של החורף שלנו (שקצת נעלמה לה בשנים האחרונות)
כשמגיע הקיץ - כל יום נראה בדיוק כמו היום שלפניו וכמו זה שיהיה אחריו, חם, צהוב ולח...
אבל אי אפשר להתעלם מהיופי שבאביב, בתקופה הזו.
הפריחה הנהדרת בכל מקום, הטבעית , במקומות שעוד נותרה כזו
ואפילו הפריחה המבוייתת, ה"אסורה"(מלשון- "אסיר") בעציצים ובגינות.
כבר שנים שאני לא גרה בבית עם גינה ומתנחמת רק באדניות פורחות על החלון,
בעצים שיש בגינת הבית המשותף.
כנראה שאפשר להרגיש את האביב גם כשלא חיים ממש בטבע.
מעניין אם גם בתוככי העיר חשים באביב - באמצע תל אביב הסואנת? ברחובות חיפה הצפופים?
סבי נפטר ערב פסח-
וכמו שאחי נזכר בליל הסדר השנה, עברו כבר 21 שנים מאז.
זה לא היה לצערי מקרה המוות הקרוב שחויתי עד אז
אבל המוות הראשון של בן משפחה שממש חייתי לצידו, באורו ובצל אהבתו הבלתי מותנית.
הייתי נכדה ראשונה לאדם שאיבד את כל משפחתו ע"י הגרמנים,
אישה וארבעה ילדים,
הורים וסבים,
תשעה אחים ואחיות ובני משפחותיהם -
26 אנשים שאני יודעת את שמותיהם.
את כולם איבד ביום אחד -בפעולה אחת של הגרמנים הארורים-
ואחרכך אימץ לו את אבי (שהיה תינוק בן 8 חודשים).
האמת שזהו סיפור קשה ומורכב ולא רציתי לספר אותו כרגע-
יהיה יום מתאים יותר בוודאי,
סבי נפטר עם כניסת החג בפסח 1989 ,
כשבבית ריח התבשילים שכל כך אהב,
בין כל ההכנות, ובאוירה המיוחדת הזו שיש לפני החג.
באתי לספר אותו לכבוד החג - זה היה פינוק מיוחד בשבילו -וגם בשבילי.
ואז הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב, ולקחנו אתו לבית החולים.
ולמחרת עם כניסת החג, בשקט, החזיר את נשמתו.
בן 90 היה במותו וסיפור חייו יכול למלא רומן עב כרס.
באותו ליל סדר,
הוא שכב כבר מת בבית החולים
ואנחנו ישבנו מול שולחן הסדר
קראנו את ההגדה
לא שרנו אף אחד מהשירים
אכלנו בשקט- כמה שהיינו מסוגלים.
וזהו.
הכי הכי מוזר שבעולם.
ומאז בכל שנה - כששרים מה נשתנה.
לי יש צמרמורת
לפחות לכמה רגעים
עד שאני מתמסרת לאווירת החג.
ולכל ההנאה, היופי והכיף שיש בחג הנפלא הזה.
חג שמח.
ג'ני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: