אני שומעת כל הזמן את החדשות המעודדות מאוד שהמשק בהתאוששות ושהכל מתקדם בכיוון חיובי וממש לא מבינה אם אני חיה באותה מדינה...
באופן אישי, שנתיים אחורה היתה משפחתי במצב יחסית טוב מבחינת הכנסה, האיש שלי ואני עבדנו במקומות מסודרים עם הכנסה די סבירה, הסתדרנו די בסדר , לא חיינו אף פעם כמו מליונרים ותמיד הכל מחושב כי אי אפשר אחרת עם שלושה ילדים והוצאות של בית ורוצים גם לבלות ולחסוך ואולי אפילו להתקדם קצת.
לפני שנה התחלף אצלו בעל החברה, הבעלים הראשונים חלה בסרטן והחליט שהוא לא עובד יותר והוא ממשיך את שארית חייו בלי לחצים של ניהול חברה, אז החברה נמכרה לשני שותפים די צעירים שתוך כמה שבועות עשו מהפכה (בחברה שעבדה היטב והרויחה) וכמובן שעם החלפת הבעלים באופן תאורטי כל העובדים פוטרו , קיבלו פיצויים ונשכרו לעבודה שוב - אבל בחוזים חדשים. לרוב העובדים לא שיפרו את התנאים כמובן.
אחרי כמה חודשים של חוסר יציבות שכזו התחיל להדרדר המצב ואז קראו לעובדים וביקשו שיוותרו על 15% משכרם , פרט לאלה ששכרם היה ממילא לא גבוה(היה איזה קו תחתון שממנו לא הורידו).
בחכמה או שלא בחכמה, כי זה מסוג הדברים שאי אפשר כל כך לשפוט, מעורבים כל כך הרבה שיקולים שחלקם כלכליים וחלקם לגמרי אמוציונלים, אגו למשל. האיש שלי שהיה ותיק יחסית והרויח שכר די נחמד היה אמור לוותר על סכום די רציני ממשכורתו ובהתחשב בכך שרק כמה חודשים לפני כן חתם על חוזה העסקה חדש בתנאים פחות טובים -התרוממם על רגליו האחוריות נהם ונאם והחליט לא להמשיך לעבוד שם...
שלושה חודשים אחרכך התבשרתי אני- כרעם ביום בהיר - שלא אישרו במוסד הממשלתי שעימו עבדה החברה (עקב קיצוצים בתקציב שם כמובן) את הפרוייקט העיקרי שעליו אני עובדת כבר כמה שנים. באופן סדיר היו מאשרים בתחילת כל שנה והפעם לא.
כיוון שהפרוייקט הזה מהווה כ 70% מנפח העבודה במחלקה הקטנה שלי בחברה המאוד קטנה שבה עבדתי - אחרי חודשיים שבהם קיוו שהמצב ישתנה פשוט סגרו אותנו וכולנו הלכנו הביתה תוך חודש.
כרגע המצב הוא שהאיש עובד באיזו משרה זמנית ולא מעניינת במיוחד ומקבל שכר של
5500 ש"ח עבור משרה מלאה+ (דמי האבטלה כבר נגמרו), הוא כבר לא עלם בן 30 ו...ו...במצב שנוצר מוכרחים להתפשר, אי אפשר להתפנק כשאין עם מה לקנות בסופר.
אני אקבל דמי אבטלה כנראה משהו בסביבות 6000-7000 ש"ח לדעתי לכמה חודשים.
ועכשיו אני מנסה להבין איך מקיימים חיים ומשפחה כך?
אני מניחה שיש אנשים שחיים גם עם פחות מזה ואולי אני נשמעת לא טוב כשאני מקטרת על הכנסה של 11000-12000 ש"ח לחודש.
אבל הנקודה היא שהנפילה היא קשה מאוד.
והמצב לא נראה מעודד במיוחד
כל חשבון שאני עושה מביא אותי לגרעון בכל חודש
ו-לא אין לי עוזרת ואין לי אוטו חדש ואין לי שום יהלומים במגרה.
ואיך מסבירים לילדים שאין חוגים בינתיים כי המצב לא ידוע.
ואי אפשר לתת כסף לבילוי כל יום שישי
ואפילו בגדים אי אפשר לקנות.
את ההכנות לפתיחת שנת הלימודים עשינו בקושי רב והיד עוד נטויה- איפה שיעורים פרטיים שהתרגלנו אליהם? ובשנה של בגרויות זה מקבל משנה תוקף במיוחד עם מערכת החינוך שלנו - הרי הכי הכי חשוב שהילדים יצליחו.
איך מגדירים עניים?
יכולתי למנות פה עוד הרבה דברים אבל מה שהכי צועק לי זה שאומרים שהמצב משתפר ובעצם אני ממש לא רואה את זה - רק היום שמעתי על שכן נוסף שפוטר, בחור צעיר עם תינוקת בת חצי שנה ואני בטוחה שעם משכנתא מכובדת כי הם קנו את הדירה לפני כמה חודשים וזה בטח לא מהון עצמי... הדירות פה ממש לא זולות.
כבר יש פה בדיחה בבית הספר של בני , בדיחה עצובה כמובן, שאפשר לעשות טורניר כדורגל עם כמות האבות שבאים לקחת את הילדים בצהריים.
שתיים מחברותי בעליהן פוטרו מהעבודה.
בעל הדירה שאני שוכרת פוטר.
יש לי כמה שכנים בבניין שמודדים את המדרכות בבוקר...
זה ממש לא נראה טוב או מתקדם לכיוון חיובי.
איזה פוסט מדכא.
בתיקווה לבוקר בהיר יותר ונחמד יותר ורצוי גם עם גשם - כי זה ממש עושה לי טוב.
לשנה טובה...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: