עוד חצי שניה נגמרת חופשת הקיץ של הילדים ומתחילה שלי.
האמת היא שהבנות כבר די רוצות לחזור ללימודים, הבן - ממש היה מוכן לוותר ולהמשיך שגרת יום של מחשב מחשב ועוד קצת מחשב.
מלא מחשבות יש לי עם תחילת השנה.
הבטחתי לבן ה-9 שלי שהשנה הוא יוכל ללכת לבדו מבית הספר וחזרה.
אני צריכה כמובן לעמוד במילה שלי אבל זה בהחלט מפריע לי לישון היטב בלילה. אני כל הזמן חושבת לעצמי שהוא כל כך לא מאורגן, הוא לא זוכר שניונת אחרי שאני אומרת לו משהו - מצד שני הוא ילד פיקח ודי עצמאי כשאני נותנת לו (הוא יודע להכין חביתה לבד למשל 
) הוא נשאר לבד בבית לזמנים קצרים.
ניסיתי לחשוב למה זה כל כך מטריד אותי והתשובה שהגעתי אליה היא שכמה שאני לא אדבר איתו והוא יקשיב לי הדברים שאני פוחדת מהם הם גורמים חיצוניים - נהגים בני זונות שלא שומרים על החוק ולא נזהרים, ילדים גדולים ומופרעים שנטפלים ומציקים. ועד הדברים הפחות "מפחידים" לכאורה כמו שיגרר למשחק עם חברים ו"ישכח" לחזור הביתה, או גרוע מזה שילך עם חבר או לבד למקום שהוא לא הבית...
אני לא זוכרת כאלה חששות עם הבנות אולי בגלל שהן צמודות בגיל ובדרך כלל היו ביחד או בגלל שהן יותר שקולות - כי הן "בנות" (פעם אמרו לי שיש הבדל בין בנות לבנים).
ואולי בגלל שהיום אני יותר בוגרת ורואה יותר את הצרות....
התרתי משמע שבכותרת מתייחס אלי. פעם אחת בגלל שלא צריך יותא לדאוג ל"בידור" והתעסוקה של הילדים, הפעם השניה היא בגלל שמה- 1 בספטמבר אני מובטלת והולכת לחתום בלשכה , מצטרפת רישמית לסטטיסטיקה המחורבנת.
אני קצת מחכה ל"חופש" הזה כי יש מלא דברים שאני רוצה לעשות בבית ואני לא מצליחה להגיע אליהם בימים רגילים. יש לי שני פרוייקטים לסיים(עבודות גרפיקה שהבטחתי לאנשים) ואלבומים דיגיטאלים שהבטחתי לעצמי להפיק. (אני מתלהבת קשות מהאלבומים האלה- זה פיתרון אדיר לצילומים ...אני לא אתחיל עם זה עכשיו כי זה לא יגמר מה שיש לי להגיד בנושא).
השוס בכל העיניין הוא שאני מצטרפת לבן זוגי שמובטל כבר חודשיים - נחמד, לא?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: