jenny-זה מה יש

פעם

לכל דבר היה תפקיד,

רצית לראות טלויזיה ראית, רצית חדשות - יש עיתון,

רצית מוזיקה- הדלקת "מערכת סטריאו",

רצית ללכת לסרט...היית צריך ללכת ולהשיג כרטיסים, 

רצית לאכול היית הולך לבשל...

היום
מדליקים מחשב..יש חדשות,

תוכניות טלויזיה אם הפסדת,

שירים של מי שתרצה

בלי לחכות שישמיעו ברדיו

או לקנות חלילה "תקליט"

אתה רוצה סרט אפשר להזמין כרטיסים במחשב

 או בכלל לא לצאת ולהוריד אותו,

ואם אתה רעב...

יש רשימה של מסעדות

שעושות take away וגם זה לא צריך להזיז אותך מהמסך

ו

בסוף -

אם אתה מרגיש שממש לא זזת היום

אז אתה מרים את עצמך

עד ל- XBOX  או ל- WII

ושם אתה מוציא אנרגיות ומתאגרף...או משחק טניס...

זה לא חלילה שאני מתגעגעת לתקופה

שכשהייתי רוצה לדעת מה זה תסמונת פראדר-וילי או "תסמונת צחנת הדג"

הייתי צריכה לחפש מומחה שיסביר לי...(לא להתאמץ לחפש- אלה מחלות נדירות)

או כשהיה שיר שמאוד אהבתי

הייתי שמה רדיו ומחכה שעות אולי ישמיעו אותו

או שלא יכולתי לראות שני סרטים בשבוע -

והיה צריך לחכות

עד ליציאה הבאה.

לא מתגעגעת בכלל.

הרי אם היו מספרים לנו לפני 20 ו-30 שנה

שככה זה יהיה  - אף אחד (נראה לי) לא היה מאמין.

ולכן אני

רק תוהה

מה יהיה השלב הבא? 

נ.ב. איזה כיף שהגשם הגיח שוב...