אני מכורה לשעות האלה.
השעות הקטנות... שתיים שלוש ארבע
לילה ולפנות בוקר.
כולם ישנים בשלווה
בחוץ שקט שמופר לעיתים רחוקות ברעש מכונית עוברת
בקשקוש שרשרת לפנות בוקר
של משכימי הקום - אלה שבאים לקבל את המשאית של תנובה.
אני אוהבת לשמוע את העולם מתעורר
יקיצה איטית כזו,
קרני שמש ראשונות שמציצות - אוד לא אור
ופתאום - יום.
הקרירות והאויר הנקי של הבוקר.
ציוץ ציפורים, ממש בחלוני
(ואני לא גרה בכפר...)
כמה שהיום היה קשה ומתיש
אם אני שורדת לשעות האלה
ומצליחה "לגנוב" לי איזו שעת שקט כזו
לבד
משהו משלוות הנפש חוזר.
ומשהו על החופש הגדול המתקרב...
אני חולה על הילדים שלי
אוהבת אותם בכל נימי נפשי
רמ"ח אברי ושס"ה גידי...אם ככה אומרים את זה.
אז איך זה שאני לא סובלת את החופש הגדול.
את הרביצה הזו שלהם שממשמשת ובאה ודוגמית של זה היתה לא מזמן בחופשת פסח
פסח שבמקום חג של שבוע ויום נהייה לי מיני חופש גדול של שבועיים וחצי.
ההקלה הזו שלא צריך למהר ולהעיר אף אחד בבוקר
חולפת לה מהר מאוד כאשר בשעה אחת ושתיים ויותר בלילה עדיין האורות דולקים בחדרים ושומעים קולות של "יום"
ואני הרי צריכה לקום בבוקר לעבודה כרגיל...
הגדולות במבחני מגן ובגרות עכשיו כך שבעצם מעשית הן כבר בבית.
והצעיר עוד צועד בכל בוקר למוסד החינוכי...לבית הספר המבורך.
ואני סופרת ימים.
ואחרי שקראתי שוב את מה שכתבתי -
אני סתם קוטרית
אני מחכה לחופש הזה
לחופשה המשפחתית שלנו ביוני ובאוגוסט.
אני מחכה לזה כל השנה ורק חושבת על זה שיגיע היום
שהגוזלים יפרחו ולא ירצו לבוא איתנו לנופש.
בריכת הנופרים במקורות הירקון - ראש העין.
שיהיה סופ"ש מצויין.
ג'ני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: