למי אכפת?

אז קודם כל, תודה לממליצים ולעורכים שבחרו להציג את הפוסט על אחי, ובזכותם הרבה מאוד

אנשים נחשפו לסיפורו של אחי אסף. תודה.

שנית - חג עצמאות שמח לכל בית ישראל.

לא רציתי להעכיר את האווירה בפוסט הזה לכבוד יום העצמאות, אבל לא יכולתי שלא להתאכזב מהתקשורת,

שבכל שנה בוחרת לתת במה ומראה בחדשות איך חרדים בירושלים (!) שרים וצוהלים,

כדי לעשות דווקא בזמן הצפירה. מסתובבים כמו בבונים עם שלטים אנטי ציונים ואנטי ישראלים.

כל שנה אני מקווה שהשנה לא יראו אותם, אך מתבדה.

כל שנה אני אומרת "השנה הם לא יצליחו לעצבן אותי" ומתבדה. "חרדים"... אנשי האל הם קוראים לעצמם.

כל מה שהם יודעים זה

לנהל לנו את החיים ולאמלל את החילונים,

לגנוב כסף מקופת המדינה,

להושיט את היד ולבקש נדבה, ואז לקלל את מי שמעז לא לתת כסף,

לחיות על חשבון המדינה כי למה שהם ילכו לעבוד אם אפשר לחיות על חשבון אחרים?

להשתמט משירות צבאי או לאומי

ואז עוד יש להם את התעוזה לחלל את היום הכי קדוש למדינה, זיכרון לוחמיה. אלו שמגנים גם עליהם,

על הכולארות האלה, שלא פחות גרועים מהאוייבים שלנו מעבר לגבול. וגם את יום השואה הם מחללים.

שוכחים שרוב היהודים שנרצחו בשואה היו חרדים!

אם הם כל כך שונאים אותנו, מה הם עושים פה? למה הם כאן? שיעופו מהמדינה שלי או יתפגרו.

ולמה המדינה לא ושה משהו בנידון? (טוב, שאלה רטורית)

למה לא שוללים להם את תעודת הזהות ומגלים אותם לאירן או עיראק?

FUCK חופש הביטוי. מה זה השטויות האלו? יהודים הם קוראים לעצמם.

ערבי ישראל מכבדים הרבה יותר את הימים האלו. אוי להם הרי אם היו מצלמים אותם צוהלים.

אז למה לא נוהגים באותה יד בחיות האלה?

טוב. די. זה אמור להיות פוסט חגיגי.

למרות השחיתויות בשלטון

למרות המצב הכלכלי

למרות המצב החברתי המזעזע בארץ,

למרות יפי הנפש

למרות הכל

אין, אין לי ארץ אחרת.

וכבר גרתי בחו"ל, ב"ארץ האפשרויות", ועם כל הכבוד, אין על ישראל.

אין יום שאני לא עונדת בגאווה את מגן הדוד שעל צווארי.

כל יום עצמאות, שסמוך כל כך ליום הזיכרון, מעניק לי תחושה טובה, אנחנו כאן,

על אפם וחמתם של שונאינו, של מבקשי רעתנו. א-נ-ח-נ-ו כ-א-ן ! ואנחנו נישאר כאן.

לא המטורף הנאצי, ולא המטורף האירני יכולים לנו.

אני מקווה שיום יבוא ונלמד להניח את האגו בצד, כולנו, ונוכל לחיות פה על האדמה הזו, 2 מדינות,

זו לצד זו, כשהמחבר היא כמובן ירושלים. היא לא רק שלנו והגיע הזמן שכולם ירדו מהעצים

הגבוהים עליהם עלו, ומהסיסמאות ש'את ירושלים לא מחלקים'. חברים היא כבר מחולקת.

היא קדושה לנו, אך לא רק. וחיים בה כיום ערבים, באזורים שאוי ליהודי שבטעות יכנס לסמטה הלא נכונה.

אז למה להחזיק בכוח?

האזרחים צריכים להיות קצת יותר גאים בדגל ובמדינה שלהם, והשלטון צריך להוריד טיפה מהגאווה שלו

ולהפיץ אותה בקרב העם. ואולי יום אחד יהיה שלום, כזה אמיתי

ואולי יום אחד לא יהיו עוד מלחמות

ובניתיים

צאו לפארקים, עם המנגלים וטונות הבשר. תלכו למסיבות עצמאות, לברים ולמועדונים.

תחגגו, תשמחו, תניפו בגאווה את דגלנו, דגל ישראל, מגן דוד כחול לבן ותהיו גאים.

כי למרות כל הכותרות, יש במה להתגאות.

חג עצמאות שמח חברים