לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

למי אכפת?


מה שבוער, מה שחשוב והדיעה שלא תשמעו בתקשורת. חובבת קולנוע, חולת כדורגל, וצדק חברתי. ציונית גאה ומודאגת שיש לה מה להגיד על ה - כל.

Avatarכינוי: 

בת: 42

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2010

מפחיד


יש הרבה משפטים כאלה שבטאבו כבר -

 

- "יהיה בסדר" - מלחיץ, לא באמת מפחיד

- "אל תדאגי" - אני ישר מתחילה לדאוג

- "לא רוצה יותר כלום" - עזבו, יש לי פוביות על אובדניות. זה עדיין מפחיד אותי כל פעם מחדש

- "אין מה לעשות" או "את לא יכולה לעזור"

- קצת מפחיד קצת מתסכל. הייתי רוצה לחשוב שתמיד יש מה לעשות, כמעט תמיד.

- "אפשר לשבת לידך?" -

או כל פיקאפ ליין דומה. היום זה פשוט מפחיד לבקש גם כשזה בנימוס מבחור שיניח לך כי את לא מעוניינת בו. אי אפשר לדעת אם יש לו סכין בכיס, אם הוא יחכה לך בחוץ בדרך לחנייה, או עוד כמה דברים שאני מעדיפה לא לחשוב עליהם. היום להגיד "לא" למישהו, זה מפחיד. במדינה שכל פרחח מחזיק סכין, שמאבטחים נדקרים, שאין שבוע בלי סיפור אונס, שבחורים נדקרים ונרצחים על שטויות .... זה מפחיד להתעסק עם אנשים היום, בטח לא כשאת לבד.

- "מיד ישודר מבזק חדשות" -

במדינה משוגעת כמו שלנו, זה אף פעם לא חיובי

- "מניין ההורגים בקטל בדרכים עלה ל..." -

שוב, לא צריך להוסיף.

- "אופס, אל תתעצבני אבל..."

- "יש לך נטייה להרס עצמי" כן אני יודעת! לא צריך להזכיר לי.

 

משפטים אקטואליים שלא עשו לי טוב, חלקם הפחידו:

 

- "רציתי לחגוג את סוף החופש ושיעמם לי אז אנסתי אותה"

(ילד בן 15 שאנס את בת כיתתו, אמיתי לגמרי, כאן בישראל)

- "פחדתי לירות באוויר, אחר כך היו מעמידים אותי לדין" -

החייל מתוך הקבוצה שבטעות נכנסה לשטח עויין כשהלכו לאיבוד בניווט והוא היה היחיד עם נשק כשהם הותקפו על ידי המון זועם, פחד לירות באוויר כדי להרחיק את המקומיים כי הוא לא עיוור ושומע חדשות ורואה שאין מבצע בו חיילי צה"ל לא עומדים למשפט, והפכו לשריעי עזעזל של הפוליטיקאים.

- "לוחם יועמד לדין על עופרת יצוקה" -

היום. לאן התדרדרנו קיבינימט? אחר כך מתפלאים ובאים בטענות על אותו חייל שפחד לירות.... מכניסים אותם לשטחי אוייב בגיל 18, מפילים להם על הכתפיים לשמור על מדינת ישראל, נותנים להם להתמודד עם המציאות הקשה בעזה ובשטחים ואז כדי ליצור שקט עולמי מעמידים חיילים לדין, כדי שהפוליטיקאים יוכלו לחייך ולהגיד שאנחנו דמוקרטיים והגונים.

 

- "הסתכל על חברה שלי אז דקרתי אותו" - לא נראה לי שצריך לפרט יותר.

- "פחדתי שהוא יתבאס עליי אז שכבתי איתו" או

"הוא איים להיפרד ממני אז שכבתי איתו ועם כל מי שהוא אמר לי" -

מקרים מהחודשים האחרונים... איפה הכבוד והערכה העצמית?

איפה עידן התמימות של הילדים?.... אין!

 

- "שיתוף פעולה צבאי עם טורקיה חשוב לישראל" -

מדינת מטומטמים יש לנו פה, לא יאומן. אחרי אין ספור ההצהרות אנטי ישראליות והשיתוף פעולה עם אירן, והמשט (?!?) למה אנחנו ממשיכים להתחנף לטורקיה???

- "לא נחזיר את שליט בכל מחיר" -

זה מפחיד אותי כי אני מסכימה עם האמירה אולם פוחדת שהמשמעות היא שלא נזכה לראות את גלעד חוזר הביתה.

בכלל, כל נושא שליט מעורר אצלי רגשות מעורבים: אני מעריצה את הוריו, אני חושבת שכל אחד במקומם היה עושה כל שביכולתו כדי להחזיר את הבן הביתה, אבל לדעתי יש הרבה בארץ שתופסים על הסיפור טרמפ, לדעתי כל הפעילויות שעושים רק מעכבות ורק מקשות על המו"מ כי מחירו עולה מדי יום, כשבכל העולם רואים את נחשול הצועדים שמלווים את משפחת שליט לאורך כל הארץ, החמאס מחכך ידיו בהנאה ומתמוגג מאושר.. אני לא חושבת שצריך לשחרר את כל אלפי הרוצחים, אני חושבת שככל שבישראל ינקטו במדיניות של ארה"ב שלא מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים נקודה, לא יהיה לכולארות האלה שום אינטרס לחטוף עוד חיילים, כי לא נתכופף לפי החליל שלהם יותר. את שליט צריך להחזיר ומיד להצהיר בכל מקום ובכל במה שNO MORE.

 

****עריכה:

עוד משפט שמפחיד אבל לצערי אני מאמינה בו -

"לעולם לא יהיה פה שלום" (לא אמיתי בכל אופן).

 

טוב, אולי יותר מאוחר אני אעלה פוסט כדורגל קצת יותר קליל מזה :-)

אני מתלבטת אם לחכות למשחק של הולנד או לא

 

 

נכתב על ידי , 6/7/2010 17:32   בקטגוריות אקטואליה, שחרור קיטור, צבא, פסימי, אישי  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיס D ב-8/7/2010 18:32




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיס D אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיס D ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)