למי אכפת?

 ה"קוזמו" שהזמנו :-)  

מה שהולך על הבר זה עוד רגוע. שימו לב לתפריט שמוצג על לוח גדול כולל מחירים, שזה מעולה!

אם אני אצליח אני אעלה את הווידאו של הבחור בתחתונים שרץ על הבר.

יום שישי:

גילינו שארוחת הבוקר לא יותר טובה מהערב.  

כמה פינטזנו כבר על פיינקק וחביתות שונות.... גילינו שארוחת הבוקר די דומה לארוחת הערב - פסטה, נקניקיות, בשר.... התור הכי ארוך הוא כרגיל בעמדת הלחם והטוסטר.

אכלנו לחם פרוס ויצאנו לטיול מאורגן שהזמנו בערב קודם.

טיול בעיר בורגס וכפר הדייגים הסמוך:  

מדריכה חמודה בשם דורין סיפרה לנו כל הדרך פרטים על בולגריה וענתה על שאלות והקשתה עלי לישון בדרך.

ביקרנו בבית כנסת שנשמר מבחוץ על ידי העירייה אך מבפנים אין כל זכר לבית כנסת והוא הוסב למוזיאון.

קיבלנו זמן חופשי להסתובב במדרחוב ומשם לקחו אותנו לאיזה קניון קטן ואחריו לכפר הדייגים. הכפר היה ממש יפה, נאמר לנו שהוא בין היפים בבולגריה ומושך אליו הרבה מאוד אנשים.

הבאסה שככזה הוא נהיה מאוד ממוסחר ובכל מקום היו דוכנים שניסו למכור לך כל דבר אפשרי. בכפר אכלנו כולם במסעדת דגים חמודה שמעוצבת כספינה, עם 3-4 קומות, על המים.

חלק מהמלצרים דוברים עברית, יודעים להסביר את כל המנות בתפריט בעברית ואף להמליץ מה הכי טוב, לא יקר, חריף או לא חריף.... אני נדהמתי

ראינו קצת עתיקות בעיר, שסיפרו לנו שהתגלו במקרה על ידי אחד התושבים. האזור היה נגיש לגמרי, נחמד.

בכפר אכלנו כולם במסעדת דגים חמודה שמעוצבת כספינה, עם 3-4 קומות, על המים. חלק מהמלצרים דוברים עברית, יודעים להסביר את כל המנות בתפריט בעברית ואף להמליץ מה הכי טוב,

לא יקר, חריף או לא חריף.... בעברית.  נדהמתי מהיכולת שלהם לשרת כל כך הרבה אנשים במכה. הגענו 2 קבוצות של 50, וזה לא שהמקום היה ריק, וחוץ ממני וחברתי שהיתה מורעבת כולם קיבלו

ממש מהר את האוכל שלהם (מרפי), כל השולחן ביחד. המלצרים רצו שם ספרינטים בין השולחנות למטבח.

 דג שהזמנתי בהמלצת המלצר ואני לא זוכרת את שמו. אחד הדגים היותר טעימים שיצא לי לאכול בחיי. לא השארתי ולו פירור :-)

אי אפשר לבקר בכפר דייגים בלי תמונת סירות דייג :-)

בערב:

התאוששנו קצת, ניסינו באומץ רב את חדר האוכל שוב, ושוב מצאנו את עצמנו אוכלות אבטיח...

יצאנו לבלות, עם האביזר החדש והיפה שקניתי באותו היום - כובע מגבעת משגע :-)

חיפשנו את המועדון שמדריכת הטיולים המליצה עליו, ונתקלנו ב2 ישראלים חמודים בגילנו שהיוו שינוי מרענן לעומת הערסיידה שהלכה בכל האזור והחלטנו ללכת יחד לאותו מועדון (הם גם הכירו את הדרך).

היה ערב ממש כיפי, הבחורים היו אחלה, במועדון היתה אווירה שמחה, אמנם גם שם היו המון ילדודס בני 18-20 אבל היו הרבה הזויים שהפכו את הערב למשעשע במיוחד.

ארבעתינו. תראו את הכובע החדש שלי!

רוב הערב צחקנו על ההזויים שעולים לרקוד על עמדות העמודים בבר....

כן כן. שני ח'ברה שהסתובבו כל הערב עם פיאות והבובות האלו במועדון, והיינו בטחים שהם עובדים שם, עשו הכל על דעת עצמם, למחרת פגשנו אותם בים, בדיוק באותו המצב :-)

בסוף גם אנחנו עלינו, בשביל הקטע והתמונה. 

את הווידאו אני משאירה חסוי במערכת :-)

יום שבת:

היום סוף סוף החלטנו שהולכים לים! עוד לא ראינו את הים עד עכשיו...

קנינו מזרוני ים בצורת כורסא כזו, סחבנו אותם לים ובשעה טובה נחתנו על החול הלוהט של חוף הים.

לצערנו הים היה סוער במקצת והכניסה למים עם מזרונים נאסרה. סתם סחבנו!  אחרי צלייה קלה בשמש, טיילנו קצת על רצועת החוף והגענו למזח ולרפסדוסה צפה מפלסטיק על המים - נחמד לגמרי.

בגלל הגלים, המצילים לא הרשו לשבת\לשכב\לעמוד על הרפסודה בחלק היותר עמוק שלה. כולם הצטופפו מאחוריי ומדי פעם היו מסתננים שרצו קדימה עד שהמציל הלך להחזיר אותם. ואף אחד לא התווכח איתו!

 זה היה נחמד, יושבים על הרפסודה ומרגישים את הגלים - תראו איך היא מתקמרת לפי הגל.

למחרת היה רגוע יותר, ואיפשרו מעבר לחלק הרחוק יותר. בחוף לא היו פחים ואיכשהו החוף נקי.

ערב:

ככה, בערב הזה לא יצאנו לבלות... חברתי לא הרגישה טוב אחרי הים, חשבתי שהיא סתם התייבשה, אבל מצבה רק החמיר. את רוב הערב ביליתי בטלפונים ארצה לאמא שלי ולאמא שלה שימליצו מה לעשות,

קניית כדורים ואוכל שאולי היא תסכים לאכול. הרופא שבא אלינו לחדר אמר שזה לא התייבשות אלא איזה וירוס שמסתובב בעיירת החוף ולקח אותנו למרפאה במלון אחר, וישבנו שם איזה שעתיים וחצי

והיא קיבלה 2 אינפוזיות. לא יכלה לאכול, קיבלה מלא תרופות (יותר מדי) במרשם והמלצת הרופא היתה להישאר בחדר המלון עם הטלויזיה בזמן שאני בבריכה - כן בסדר 

יום ראשון:

בבוקר היא כבר נראתה אחרת, ירדנו לבריכה - היא בצל אני בשמש, השתזפנו ופתרנו תשבצים בחוברת שקניתי בדיוטי. הלכנו לשיעור סלסה עם צוות הבידור של המלון, היה משעשע. לא השתתפנו איתם,

כי שתינו יודעות כבר את שלימדו אבל רקדנו לנו שתינו בצד, היה כיף. ולא היו כל סימני חולי מצדה.

משם המשכנו לים שם קבענו עם הח'ברה שפגשנו יומיים קודם, הפעם התיישבנו בדיוק מול הרפסודה, הפעם אפשר היה להכנס עם המזרונים למים. וואויי היה כל כך כיף במים... ארזתי את המצלמה בתוך שקית ניילון,

ואותה בעוד שקית ניילון וקשרתי, ובמים הקפדתי שלמרות החבישה הניילונית, המצלמה לא תרטב מהגלים וכל פעם הרמתי את היד גבוה כשבא גל. הנה תמונה שמסכמת את השהייה במים עם המזרונים -

יתר התמונות בביקיני מהבריכה והים  צונזרו :-)

אני ושירלי על המזרונים, אופיר דחף את שתינו מעל גל ודני תיעד את הרגע. שימו לב ליד ששומרת על השקית והנרתיק של המצלמה שלא ירטבו (המצלמה מן הסתם לא בפנים באותו רגע)

אחר כך הלכנו לעשות קצת ספורט ימי, רצינו לעשות את "הספה", שאותה אפשר לעשות כל ה4 ביחד. מאוד מומלץ!!! זה היה כיף לא נורמאלי.

הבחור שם המליץ לנו לעשות את זה עם הפנים קדימה (כמו בתמונה), אם אנחנו אוהבים אקסטרים, אבל בסוף השתפנתי ורק הבנים היו עם הפנים קדימה ואני ושירלי שכבנו על "הספה" רגיל, על הגב.

תוך כדי השיוט, ראיתי שזה ממש כיף ולא מפחיד, וניסיתי להתהפך תוך כדי שהסירה מעיפה אותנו מעל המים, שיניתי פוזיציה ותפסתי ידיות אחרות כדי להתהפך ולהיות עם הפנים קדימה כמו הבנים אבל זה היה

בלתי אפשרי, כל שניה קפצנו באוויר. חיכיתי שהבנים יופלו למים ואז כשנעצור אני אתהפך, אבל הנהג של הסירה שכח שיש לו עסק עם ישראלים שעשו צבא וזה קטן עליהם, ולא הצליח להפיל אף אחד, עד הסוף....

רגע לפני שהחזיר אותנו, החליט שאין דבר כזה שאף אחד לא נופל ועשה לנו סיבוב חד במיוחד שחשבתי שגם אני עפה. דני עף, לא לפני שהספקתי להגיד לו "בי דני היה נחמד" - כי זה היה ברור שהוא יעוף :-)

ואז כשהסירה עצרה אני ושירלי הסתובבנו וכולנו היינו עם הפנים קדימה (הרגע שצולמה התמונה) למשך דקה. וזה היה מעולה!

בתמונה אני בדיוק קולטת איזה כיף זה עם הפנים קדימה ועושה מן "יווו מגניב", שירלי מעכלת, דני עדיין מוציא מים מהאף ואופיר גאה בעצמו שלא נפל.

אחר הצהריים הלכנו למצוא את הרופא בשביל בדיקת ביקורת ותשלום, אבל הוא לא היה ופשוט שילמנו לשותפה שלו והלכנו. מזל שעשינו ביטוח....

בערב הראשון ראינו את זה ולמרות ש99.999 אחוז ממי שנכנס לזה היו ילדים בגילאים שונים, החלטנו שגם אנחנו רוצות אבל נחזור ביום אחר עם בגדים נוחים יותר ולא חצאיות מיני... זהו שזה לא קרה... כל יום שכחנו

וביום האחרון כבר לא נשאר לנו כסף. משהו ממש מגניב שלא ברור איך עוד לא הגיע לישראל.

בלון סיליקון אטום, שיש לו פתח להכניס את הבן אדם, ופתח לצינור שממלא אותו באוויר אחרי שסוגרים את הילד בפנים. ואז מגלגלים אותו לתוך הבריכה ל15 דקות. אפשר לרוץ כמו עכבר מעבדה,

אפשר לקפוץ וליפול בפנים ואפשר גם סתם לשכב בסתלבט בתוך הבלון על המים. להתנגש אחד בשני ומה לא... נראה ממש כיף!

שם זה עולה 10 ליבה ל15 דקות, שזה 26 שקל, מעניין כמה זה יעלה בארץ לכשיגיע...

בערב:

כרגיל האוכל במלון היה מזעזע, הפעם גם האבטיח לא היה טעים. שוב יצאתי רעבה מארוחת במלון. 

הלכנו למלון שלהם לפגוש אותם בקזינו. חברתי מעולם לא היתה בקזינו והחלטתי שזה זמן טוב לחנוך אותה :-)

לילה אחרון של בילויים, דפקנו הופעה והלכנו לקזינו.

מראש החלטנו שלא מהמרים בכלל, רק יושבים איתם קצת ואז יוצאים לרקוד.

החלטתי שבא לי שיער חלק לערב אחד, אז שירלי יישרה לי אותו עם המכשיר שלה. זה החזיק קצת, ממש קצת חחח

אז וואגס זה לא... אבל בקטנה, גם ככה אני לא מהמרת.  

בקזינו הדילר בשולחן שלהם ידע לומר בעברית את כל מה שצריך במשחק, זה היה ממש משעשע. רוב הקזינו היה ישראלים וקצת תיירים אחרים.  

בקזינו אופיר הודיע לי שאני עושה איתו את הסלינג שוט בטיילת. אחרי היסוס קל, החלטתי שיאללה הזדמנות, מגניב.

היה כיף, בכלל לא מפחיד. בארץ כבר שנים מנסים לשכנע אותי לעשות את זה ולא הסכמתי, גם לא בחינם, ופה החלטתי שהנה אחלה הזדמנות.

מצאנו רשת מזון אמריקאית של אוכל - ברגרקינג וסוף סוף אכלנו ארוחה שגם שבענו ונהנינו ממנה.  

אחר כך יצאנו לסיבוב בארים, לא הכי מוצלח יש לומר חח.

וואי היה לי קטע הזוי עם ברמן בבר - ביקשתי וודקה לימונדה, כי קוקטיילים כבר הבנתי שהם לא יודעים לעשות. הוא עוד חזר על ההזמנה,כדי לוודא ששמע נכון, סימנתי עם הראש ל"כן" והוא אמר "אין בעיה" והלך.

חזר לי עם כוס וודקה וספרייט. אמרתי שביקשתי לימודנה, "זה אותו דבר!" התעצבן הברמן ועשה לי פרצוף ובא ללכת. אמרתי לו שאני מאוד מצטערת אבל לימודנה זה לא ספרייט, ושאם אין לו לימודנה הוא יכל

פשוט להגיד והייתי לוקחת משהו אחר. הוא ניגש לברמן אחר והתחיל לדבר אליו בעצבים ולהצביע עליי. חזר ואמר לי - "זה אותו דבר, לימונדה וספרייט, שניהם זה לימון". עכשיו, אני באמת לא אחת שעושה בעיות,

אף פעם אני לא מחזירה מנות או משקאות שאני מקבלת ולא אוהבת אבל פה הוא ממש עיצבן אותי ואמרתי לו שאני לא מוכנה לשלם על זה ואני לא רוצה את זה. כשהוא זרק לי את הכסף בחזרה הייתי צריכה פשוט

ללכת אבל כמו מפגרת עוד אמרתי לו שאני עדיין רוצה לקנות משהו לשתות, פשוט לא את זה. כשהוא החזיר לי את העודף הבנתי שהוא לקח לי יותר כסוג של עונש. הוא אדיוט, ואני מפגרת שעוד קניתי ממנו שתיה

אחרי ה"לימונדה - ספרייט"... יצאנו משם והמשכנו את סבב הבארים.

יום שני:

יום אחרון. קמנו מאוחר ו"הפסדנו" את ארוחת הבוקר (את הלחם עם ריבה שאכלנו כל יום), ירדנו ללובי לבקש הארכה בהחזרת החדר כי הטיסה שלנו היתה רק בערב וחשבנו שיתנו לנו אותו עד 2-3. זהו שלא... 

ארזנו מהר מהר ויצאנו ב12:15 מהחדר. חמושות בבגד ים.

את המזוודות שמנו בחדר שמוקצה לכך במלון ויצאנו להסתובב עוד קצת בטיילת ולחפש מקום נורמאלי לאכול. שזו משימה קשה מאוד שם.

רואים את המסעדה הזו? שמלאה באנשים, ודגלים (כל המקומות שם ככה)... מסתבר שזו מסעדה עם מטבח ישראלי וזו הסיבה שהיא היחידה שמלאה.

חבל שגילינו את זה אחרי שאכלנו במסעדה ממול...

(למצולמים אין קשר) כמובן שרק על הדגל הישראלי יש "מזכרות" בצורת חתימות של אנשים שהרגישו צורך עז לחתום את שמם על דגל ישראל ולומר "היינו פה". כל הכבוד, באמת.

בכניסה יש שלט על המדרכה, עם דגל ישראל וכיתוב בעברית שמפרט את מנות המקום - ארוחת בוקר ישראלית, חומוס\טחינה, שקשוקה וכו'.... חבל שראינו את זה אחרי שיצאנו מהמסעדה שהיינו בה!

בכלל, בבורגס נדמה כי הם השלימו (רובם) עם ההשתלטות הישראלית במקום, וכמעט בכל מקום ידעו כמה מילים בעברית. בדוכן נקניקיות שהזמנתי לאכול, הוא שאל אותי הכל בעברית ואני מתוך הרגל עניתי הכל

באנגלית, זה היה משעשע. "חריף? מלנפנפון? באצל? מיונאז? כרוב? ואני עניתי ב"yes\no thank you" חח  

בחלק מהמלונות בקעו שירים במזרחית מהבריכה (אין איך לברוח מזה, לא יאומן)

מה שכן, במתן שירות יש להם עוד ה-מון מה ללמוד, בהרבה תחומים.

בשדה תעופה הפיצפון של בורגס היו 2 נציגות שישבו בעמדת צ'ק אין, מזל מזל שהגענו באוטובוס הראשון, וזה התור שהשתרך, עד הרחבה בחוץ...

יעילות זה לא הצד החזק של הבולגרים.... האחראי של הבנות שם העדיף לעמוד ולהסתכל עליהן קורסות מול מאות ישראלים ולא לאייש עוד עמדה.

כשהגענו למעלה עברנו ממש מהר (כי היינו לפני הבלאגן שאתם רואים) את כל הבדיקות והגענו לדיוטי שלהם.... חנות אחת - בלי מזגן, בית קפה עם מחירים מופקעים - בלי מזגן ועמדת מקדונלדס קטנטנה -

שהקירות שלה מניילון. אולם הנוסעים פתוח, מזל שהיינו שם בלילה ולא תחת השמש היוקדת, עם כסאות פלסטיק, שגם לא היו מספיק לכולם והיו שישבו על הרצפה או עמדו. מחירים ביורו ולא בליבה (הכסף שלהם)...

לא שחיפשתי שופינג, ממש לא, גם לא היה לי כסף. אבל זה השדה תעופה של מקום שמגיעים אליו מליוני תיירים בעונה???? מה אתם רציניים???? רק כשירדנו לעמדת יציאה למטוס ראינו שיש גם אזור מקורה למטה,

עם עוד חנות אחת, אבל גם שם הכל ללא מיזוג אוויר, אז כבר עדיף אוויר פתוח.

רגעים פחות נעימים.....

במלון היו לא רק הרבה ישראלים אלא גם הרבה מוסלמים. אולי לא הרבה אבל הם בלטו לעין...

בחדר של המעליות עמדתי וחיכיתי למעלית ולידי עמדו 3 נערות מוסלמיות. הן קלטו את השרשרת עם מגן הדוד שלי, מלמלו וצחקקו בינן לבין עצמן, הגיעה מעלית, התלבטתי אם לעלות איתן או לחכות אבל חשבתי

לתומי שלא צריכה להיות בעיה, אנחנו בחו"ל, לא בישראל. וואוו, זה היה 6 הקומות הכי ארוכות שלקח לי לעלות! כל הזמן במעלית הן הסתכלו עלי ונהמו לעברי, צחקו והצביעו על מגן הדוד שלי. פאקינג נהמו לעברי!

התאפקתי שלא להחזיר ורק חיכיתי להגיע כבר לקומה שלי, הן קומה מעלינו. תכלס מה יכולתי לעשות אחת על 3?

סיפרתי לשירלי, התעצבנו ביחד על החוצפה שלהן. רציתי להיתקל בהן שוב, כדי "לצאת" עליהן בחזרה. זה קרה למחרת, אני ושירלי חיכינו בקומה שלנו למעלית, ראינו שהמעלית מגיעה מהקומה ה7 ותהינו

אם זה יהיה 3 הפוסטמות שנראות כמו חומני עם כל הכיסויים שלהן. אכן זה היה הן. אנחנו היינו בבגדי ים, עם מזרוני הים, הן נראו כמו ג'וק כשכל גופן מכוסה בבגדים חומים מזעזעים, גם השיער.

הן קלטו שזה שוב אני, התחילו לצחוק אבל הפעם השתקנו אותן. אני רציתי להכנס עם המזרון (המעליות היו פיציות) ולדחוף אותן איתו לקיר אבל בסוף העדפנו שלא, אחרי הכל אנחנו נצחק אחרונות.

מה כבר מחכה להן? אז בסדר, תצחקו לכן עכשיו עלינו, לא אנחנו צריכות להסתובב  עם בדים מכוערים על כל הגוף בחום השרבי הזה, בים. לא אנחנו שייכות לדת שהאשה משמשת ככלי לרבייה וסיפוק מיני בלבד.

אני מאמינה בקארמה.... 

עוד רגע של צחוקים וכיף.

תקרית מקדונלדס - כאן לא מוכרים לישראלים

חשבנו שיכול להיות נחמד לקנות לנו המבורגר לטיסה, כי בטיסות הקצרות האלו אין שום דבר לאכול ועד שנגיע זה לפנות בוקר....  

הגענו לעמדה שלהם, עם חיוך, 2 המוכרות הסתכלו עלינו, ראיתי שהיא מסתכלת על מגן הדוד שעל צווארי, אבל לא התרגשתי אני כבר רגילה לזה.  

ביקשנו לדעת כמה עולה המבורגר רגיל - "אין", אוקי, אז שאלנו על הכפול-  "אין", תהינו לגבי הציקן בורגר - "אין, נגמר לנו הכל".

הסתכלנו אחת על השניה, זה היה נראה קצת מוזר, חשבתי שאולי לא הבנתי אותה או שהיא לא הבינה אותי, שאלתי שוב - "אין לך שום המבורגר?" "אין, יש רק טוסט".

לא רצינו טוסט. אמרתי לשירלי שאולי באמת נגמר הכל כי זה סניף ממש פיצי ויש מלא אנשים פה. הישראלים שהיו מאחורינו קנו טוסט, אנחנו יצאנו מהתור.  

נכנסנו לבית קפה ובכסף שנשאר לנו הצלחנו לקנות טובלרון ולא אוכל ממשי. יצאנו משם ואחרי 2 דקות קלטנו אנשים מסתובבים עם המבורגרים. לידנו התיישבה קבוצה מאנגליה, כולם מצויידים

בכל טוב שיש למק' להציע. חשבתי שאולי קנו לפני שנגמר, אבל אז ראינו עוד ועוד אנשים עם שקיות של מק'. הסתובבנו לכיוון העמדה שלהם, וראינו תור ארוך, וכל שניה מישהו יוצא משם עם אוכל.

רתחנו מעצבים. וכבר לא נשאר לנו כסף ומה גם שאמרתי לה שאני מעדיפה להישאר רעבה ולא ללכת לקנות מהם עכשיו.

כאן לא מוכרים לישראלים. עמדת מק' בשדה התעופה של בורגס.

ולא היתה שום סיבה ליחס שקיבלנו - דיברנו יפה, עם "בבקשה" ו"סליחה" ו"תודה" אבל המגן דוד על הצוואר צרם לה בעין כנראה, וזה שדיברנו עברית ביננו לא עזר.

אחר כך ראיתי שיש ישראלים שכן יושבים עם אוכל משם, אבל לאף אחד מהם לא היה שום סימן מזהה שהוא מישראל עליו. עברנו שם, רציתי לצלם את המקום, ובשירותים היתה אחת המוכרות משם,

שקלטה אותנו גיחכה לעצמה ויצאה. כל כך התאפקתי שלא לשים לה קטנה כדי שתמעד ותיפול במדרגות.

החלטנו לכתוב מכתב תלונה למק' העולמי. צילמנו עוד תמונות שם של המוכרות מוסרות אוכל ושתיה ללקוחות. אותי זה ממש קומם, הפליא והעליב.

הפעם האחרונה שחוויתי משהו בסגנון בגלל היותי מישראל היה ב97 בהולנד, שם ביקש ממני המוכר בחנות לצאת כי חשש שאני עלולה לפוצץ לו את החנות (ברור, כל ישראלי מסתובב עם חגורת נפץ עליו)

אני מאמינה בקארמה, וגם יומן יגיע...

בשעה טובה עלינו על הטיסה, שהיתה הרבה יותר סיוטית מההלוך... הפעם היינו מוקפים בילדים בכיתה יא, שלפי ההתנהגות שלהם הם בטח כיתה טיפולית.

מהאלה שחושבים שאם הם בחו"ל אפשר להתנהג כמו חוליגנים. חיות בכלוב אחרי שבוע בלי אוכל יותר מנומסות מחבורת הזבל שעשתה טרור במטוס.

אחד הרגעים בטיול שהתביישתי שאנחנו מאותה מדינה, מאותו לאום. השעה וחצי הכי ארוכה שחוויתי אי פעם היתה הטיסה חזור אבל גם היא עברה, ולא נתנו לזה לקלקל לנו.

העלינו זכרונות מ5 הימים בבורגס וחיוך נמרח על פנינו.

 בהחלט חזרנו עם חיוך.... :-)

ושיזוף וחוויות, ותמונות וקצת דברים שקנינו שם ורצון לצאת שוב לנופש ביחד :-)

עד כאן. אני מאחלת לכולם המשך שבוע טוב.

הקלטתי קטע ווידאו במיוחד לבלוג, אני מקוו שאני אצליח להעלות אותו.