למי אכפת?

"יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם".

הכוונה פה היתה לאבני הכותל, אך לדעתי זה הרבה יותר תופס בבתי קברות.

כל אחת מהאבנים שם מייצגת אדם, שמת בהגנה על המדינה.

כל אבן מייצגת לב שפעם פעם.

אתמול נערכה האזכרה ה18 של אחי. לא הייתי מסוגלת לכתוב פוסט אתמול,

אז אני כותבת היום. כל השבוע ביקושי היה לי זמן לשקוע בדיכאון כי הייתי

עסוקה 20 שעות ביום בהפקה. ביום שלפני זה כבר הורגש על פי רמת העצבים

הרופפים שלי, ובערב החלטתי לשתות לשוכרה, זו מסורת שפיתחתי וכל שנה יום

לפני האזכרה אני שותה עד שהחושים מתכהים והכאב פחות חד.

שקרן מי שאמר שהזמן מרפא ורמאי מי שטען שעם הזמן זה פחות קשה.

החבר הכי טוב של אחי אמר "זה לא נהיה קל עם השנים, הכאב פשוט הופך להרגל".

הגעתי לבית הקברות ראשונה, כי הגעתי עצמאית, מישהו היה כבר לפניי כי

הקבר היה שטוף ונקי. קלטתי חייל עומד לבד, מוודא שהופעתו מדוגמת, כומתת שריון

על ראשו, לא הספקתי לראות את תג היחידה אבל שיערתי שהוא בא אלינו (כל שנה

היחידה שולחת נציגים לאזכרות של נופלים שהשתייכו אליה).

ראיתי שהוא מסתובב בין שורות האבנים ומחפש, הבנתי שהוא מחפש את האבן עם

השם אסף ***** עליה. אחי הגיע בינתיים וקראנו לו וסימנו על מיקום האבן של אחי.

אט אט כולם התחילו להגיע. משפחה, חברים, הח'ברה של אסף שמגיעים כל שנה,

המפקד הישיר שלו והמ"פ שהיום כבר אלוף משנה. זה מדהים אותי כל פעם מחדש

שהם ממשיכים לבוא וזה לא מובן מאליו בכלל.

במהלך הטקס עמדתי ליד האחיין שלי וחיבקתי אותו. עבורו האבן הזו לא אומרת כלום.

הוא רק יודע שהיה לו עוד דוד שלא זכה להכיר שמת בצבא. הוא מסתכל על האבן ולא

מבין למה כולם בוכים סביבה. זו רק אבן. אבן שכתוב עליה כל מני פרטים – שם מלא,

שם אב ואם, מספר אישי, סיבת מוות (בכללי – "במהלך פעולה בלבנון"), תאריך

לידה ותאריך נפילה. כל זה כתוב על אבן, מייצגת את מה שפעם היה בן אדם שוקק חיים.

כך אבן מסכמת את חייו של בן אדם.

הקדיש שאבי מקריא גורם לי לבכות כל פעם מחדש, גם אחרי 18 שנה מסתבר.

כשנגמר הטקס, עמדתי והתבוננתי מהצד. הסתכלתי איך כל אחד בוחר להתייחד

לשניה עם אחי, נפרד ממנו עד הפעם הבאה, עניין אותי לראות איך זה אחרת

עבור כל אחד. יש שהניחו יד על האבן והלכו, יש שהניחו אבן קטנה או פרח,

יש שנגעו עם היד ואז נישקו אותה (כמו מזוזה), יש שהתכופפו ונישקו את האבן,

היו כאלו שהתכופפו וליטפו את האבן, כפי שמלטפים את ראשו של ילד קטן.

היו שהשתטחו ובכו על האבן.

פשוט עמדתי בצד וראיתי איך כל אחד בתורו, בלי להידחף, בלי לגנוב תור,

כל אחד ניגש לוקח כמה זמן שהוא רוצה, קם והולך ומישהו אחר ניגש עד שניגשתי אני.

אותה אבן קרה, היתה כעת רטובה מדמעות. ישבתי ליד האבן, קראתי לאחיינית

הקטנה שלי (בת שנתיים), הצבעתי על האבן ואמרתי לה "תכירי, זה אסף" היא הסתכלה

והשיבה "אהלן" בשיא הטבעיות. אמא שלה הביאה לה פרח והראתה לה איפה להניח.

הוא בטוח היה אוהב אותם, אם היה בחיים כבר היו לו כמה ילדים משלו. הגעתי ראשונה

והלכתי אחרונה. אני תמיד אוהבת להישאר בסוף, להיות לבד עם האבן של אחי.

אבן עם לב אדם, אבן עם לב זהב.

 -7-

מחר חבריי רוצים לחגוג את יום הולדתי אך כרגע יש לי רק דמעות, לא חיוכים.

בא לי להשתכר וללכת לישון

פינת ה - בקטנה:

אחוות אנסים: הנשיא לשעבר קצב נצפה בחתונה של בנו של רב המואשם

בהטרדה מינית.... אה כן, גם שר המשפטים היה בין האורחים. איזה יופי אה?

אחלה מסר למתלוננת.