למי אכפת?

לפני שבועיים הגעתי להפקה של 10 ימים בדרום, הפקה שלא היה לי כוח או חשק אליה,

שהבטחתי את השתתפותי לפני חצי שנה או יותר.

הגעתי לשם כנערת תסריט, ומצאתי את עצמי כעוזרת במאי ובהמשך גם מפיקה בפועל...

עבדנו בין 17-20 שעות ביום. זה היה מטורף, וקשה אבל האמת? נהנתי.

הצוות היה מורכב ברובו מצעירים, ללא הרבה ניסיון בהפקות, אך הם היו טובים,

נמרצים ולומדים מהר. והיה כיף! קרענו את התחת, אבל היה כיף.

עבדנו טוב ביחד.

האמת שממש הייתי גאה בעצמי, איך שלקחתי פיקוד כדי להוביל את הסט לאחר שראינו

שאין אף אחד אחר - זו שזה היה התפקיד שלה לא ממש ידעה מה לעשות והיתה עדינה

וביישנית ולא בדיוק סמכותית ומנהיגה. בהתחלה ניסיתי ללמד אותה את התפקיד,

לבקשת הבמאי, אחר כך פשוט עשיתי אותו בעצמי גם לבקשת הבמאי, אחרי יומיים

הבמאי הפך את זה לרשמי. ממנהלת תסריט הפכתי למנהלת סט (ע.במאי).

שקט על הסט, רול קמרה...(זה מה שצעקתי פה חח)

אחרי 3 ימים קצת קרסתי, הסברתי לחלק מהצוות מה יש לי כדי שיקבלו בהבנה שאני

לא יכולה לעזור בסחיבות וכדומה.

היתה התחשבות ממש יפה מצדם, תמיד דאגו לי לכיסא, רצו במקומי לכל מני דברים

על הסט וחסכו ממני תזוזה. הייתי בהרבה הפקות, זו אמנם לא היתה ההפקה הכי

מקצועית שהייתי בה, אבל וואלה, זה הצוות שהכי נהנתי לעבוד איתו והגענו לתוצאות יפות.

האמת שלא האמנתי שמדובר בח'ברה שסיימו שנה א', הם היו ממש אחלה!

הפכנו לחברים וכבר לא התבאסתי שאני תקועה בהפקה ביום ההולדת שלי, חחגנו על הסט,

עם אלכוהול ועוגת יום הולדת שקנו לי.

היה ממש  כיף.

ישנתי בערך שעתיים בלילה אבל דאגנו לאספקה של רדבולים על הסט

(למרות שאסור לי, הייתי חייבת) והצלחתי להחזיק.