למי אכפת?

באחת ההפגנות נגד אחד מני חוקיו של נתניהו שפוגעים בחלשים.

השלט יוצא נגד הטענה של כמה אטומים בכנסת הטוענים כי אין ילדים רעבים בישראל.

 'המיליונר הסודי'- למי שלא מכיר מדובר בתוכנית ריאליטי באנגליה.

"מיליונר שכבר השיג את המיליון שלו (ומיליונים רבים אחריו) בדרכים המקובלות,

וכעת מעוניין לתת משהו בחזרה לחברה, ולהעניק מהונו האישי ליחידים ומוסדות

הראויים לכך בעיניו. בכל פרק מושתל מיליונר כזה בסביבה נחשלת ומאותגרת כלכלית,

נטמע בה בחשאיות (את צוות הצילום המלווה אותו מתרצים לאנשי המקום בתירוצים יצירתיים)

ומנסה להחליט למי לכתוב את הצ'ק. ברוב המקרים מתחזה המיליונר לחסר אמצעים,

ואיש מלבדנו אינו יודע את סוד".

לרוב מדובר בסיפור הצלחה של מישהו חסר אמצעים שהצליח לשנות את גורלו והפך

למיליונר ולא כאלו שנולדו לעושר. כך הם מעצימים את החלום של אלו שבחייהם הם

נוגעים כשהם מראים להם - לי זה קרה, כל אחד יכול להיות מיליונר. לא סתם הם מציגים

עצמם בסוף התוכנית כ "i'm a self made millionaire".

בכל תוכנית מוענק כסף לאנשים שמנהלים ללא תמורה מוסד\ארגון למען הקהילה וכך

עוזרים להם לשמור על המקום פתוח כדי שיוכלו להמשיך לעזור לזולת, ולאנשים פרטיים

שנגעו בליבם והם ממש מעוטי יכולת.

כך תרמה בתוכנית האחרונה אנני לבחורה צעירה, נשואה עם תינוק וילד בן 2 שגרה עם

כל משפחתה בחדר אחד בבית אימה. היא נתנה לה שטר בעלות על בית שרכשה עבורה

וצ'ק על סך 18 אלף ליש"ט, ולבית ספר לאומנות לילדים בשכונת מצוקה העניקה תשלום

מלא של שכירות וחשבונות למשך שנה כדי שהמקום ימשיך לפעול ומימנה מלגת לימודים

של 4 שנים לילדה מחוננת שהתקבלה לבית ספר יוקרתי לאומנות אך לא יכלה לממן זאת.

אחד המיליונרים רגע אחרי שנחשף.

באופן אישי לא היה חסר לי כלום בילדותי ולא חסר לי כלום כעת. אני לא מאלו שקונים מותגים

ולא מעזים ללבוש משהו מעונה שעברה. אני גרה במקום שמורכב ממשפחות במצבים בכל גווני

הקשת הכלכלית: עשירים שקונים שעונים בעשרות אלפי שקלים ועניים שאין להם איך לשלם

את החוב במכולת. בית ליד בית.

המשפחה שלי תורמת המון וכך חונכתי גם אני. אנחנו לא עשירים אבל גם לא חסר לי דבר.

גם כשאני אהיה מיליונרית, וזה גם יקרה, אני לא רואה את עצמי רוכשת כמה ווילות וצי רכבים,

מוציאה 35 אלף על שעון יד... זה נראה לי עניין של אופי וחינוך. 

 

תמונה שהפכה די מוכרת לצערי בנוף הישראלי. בניגוד אליי, חסר לו אוכל בבית.

כשאני רואה את התוכנית הזו כל שבוע, אני חולמת להגיע ליום שגם אני אוכל לרשום

צ'קים על סך 200 אלף שקל לאנשים שביקושי מצליחים להישאר שבעים.

לעזור למפעלים או מוסדות על סף סגירה (כמו המיליונר שרכש את המתפרה במצפה רמון)

או לעזור למשפחות למלא את המקרר, לשלם על תרופות, או כמו חברה שלי - לעבור ניתוח

יקר מציל חיים.

באמת, יש רגעים שאני כל כך מתוסכלת שאני לא עשירה ולא יכולה לעזור לאנשים בצרות

הבוקר פתחתי את העיתון וראיתי את הכתבה על דו"ח העוני  וליבי נחמץ ושוב גברה

תחושת התיסכול. 6300 משפחות, שאחד מבני הזוג או שניהם עובדים ובכל זאת חיים

מתחת לקו העוני. בשבילנו זה רק מספר סטטיסטי, כמו נפגעי תאונות הדרכים,

אבל היום בעיתון פורסמו תמונות של כמה מהאנשים שבתוך הסטטיסטיקה,

כדי שנראה להם את הלבן שבעינים ולא נוכל להתעלם.

נזכרתי באברהם פורז האדיוט שאמר "אין אנשים רעבים בישראל" בניתוק טוטאלי

מהמציאות של המדינה.

חשבתי על הפוליטיקאים שנתפסו גונבים מהקופה - זו שאמורה לעזור לחלשים,

נזכרתי בבזבזת של השרים והח"כים שטסים לחו"ל על חשבונינו כל שני וחמישי

ולנים במלונות יוקרה בעוד לאנשים פה אין מה לאכול או בגדים חמים לקראת החורף..

נזכרתי בחוקים של נתניהו שדואג לחבריו העשירים ומקשה על העניים.

ויש שיגידו שהוא במצב טוב יחסית...

במקרה הטוב יש מקרר 3/4 ריק, במקרה הרע אין כלל מקרר.

בשבילך פורז. (אדיוט! או יותר נכון הדיוט).

מתוך סדרת פוסטים (שבדרך) על המצב הכלכלי.

-8-

המשך שבוע טוב, ובהצלחה להפועל באר שבע היום בגביע הטוטו נגד אשקלון.