למי אכפת?

רציתי לכתוב על דברים שלא יצא לי עדיין...

לגבי הסרט גמר שלי בלימודים:

- זוכרים שיש לי יעד של 10 אלף שקל עד אוגוסט בשביל הסרט? אז יש לי כבר 7 :-)

והכל כסף שלי, לא הורים ולא כלום. סיפוק אדיר.

- לפני יומיים הגשתי דראפט (גרסה) ראשון למרצה שלי, ונתתי למישהו לקרוא

(הבעלים של הבר שאני עובדת בו). היה הראשון שקרא בעצם. מרגש ומלחיץ.

הוא אהב! עכשיו מתחיל תהליך ה"שיפוץ" שלא נגמר בעצם עד הצילומים.

- יש לי 2 שחקניות כאופציה לתפקיד הראשי, שאחת מהן לומדת איתי משחק ויש לי

העדפה אליה (לא נפרגן לחברה?) אבל עדיין, עם כמה שאני רוצה לפרגן,

אני אעשה אודישנים ואם תהיה מישהי טובה ממנה, אז הפור יוכרע כך. זה תפקיד ראשי,

להחזיק את כל הסרט על הכתפיים, נמצאת בכל הסצינות חוץ מאחת. אני אקח את זו שהכי תתאים.

- את דמות הרע הולך לעשות, כנראה (חוץ מהמוות שום דבר לא בטוח בחיים) השחקן רון שחר החתיך הורס.

לדעתי הוא השחקן הכי שווה בבריכה כרגע. עם כל הכבוד לעוז זהבי, לא אוהבת בלונדינים וגם

פגשתי את שניהם, ורון יותר שווה במציאות מעוז. אשתו גם ממש יפה וביחד בטח הילדה שלהם תצא מאלפת.

רון אהב את הפרוייקט, התלהב והסכים להכנס לנעליו של הפושע מהעולם התחתון.

כעת יש עוד ליהוק אחד קריטי לעשות, אחד משני, ועוד כמה קטנים.

העיקר הבריאות -

לאחרונה לצערי חלה התדרדרות במצב הבריאותי והמטפל ואמא שלי ממש חרדים שאני אקרוס

בשבועיים הקרובים ואחזור שנה וחצי אחורה.

זה התחיל עם התדרדרות קוגניטיבית - עוד ירידה בזיכרון, עוד ירידה ברמת הריכוז,

דברים חדשים כמו אי יכולת להבדיל בין ימין לשמאל, שזה "נהדר", וחוסר התמצאות טוטאלי.

נכון שאני בחורה, ונכון שאנחנו לא הנווטות הכי טובות שיש, אבל עד עכשיו יכולתי להסתדר

גם אם לא הכרתי את כל הרחובות. הייתי הולכת לפי היגיון, לפי זיהוי דברים מרכזיים כמו

בניינים או דברים בסביבה וכך יודעת לאיזה כיוון לפחות לנסוע\ללכת.

מה שהיום איבדתי לגמרי. בכל נסיעה אני איכשהו הולכת לאיבוד. מהבית של ידיד שלי הלכתי

לאיבוד ברגל בדרך לרכב. נורא.

אני בעומס מטורף בלימודים ובעבודה ואין לי זמן לישון, גם ככה השינה שלי כל כך גרועה ואני

לא באמת ישנה, גם כשיש לי זמן אז זה לא כזה נורא.

מישהי שמבינה קצת, שאני סומכת עליה אמרה שהכל יכול להיות קשור לזה שאני לא ישנה

טוב והמליצה לגשת לנוירולוג.

לימודים:

- יש לי 6 ימים לכתוב עבודת תחקיר שלוקחת חודש + ואין לי מושג איך אני אעשה את זה.

ב6 ימים האלו יש לי מסיבת רווקות, חינה ו6 מסיבות פורים שאני עובדת בהן.

וכמובן עוד מטלות ללימודים. מעולה נכון? רציתי לוותר על השיעור שיש לי היום כי אני פשוט גמורה מכאבים,

אבל לא, אני חושבת שאני אלך.

כי בערב אני נוסעת לתל אביב, למסיבת פרידה שאני פשוט חייבת להיות בה ואם זה לא היה הוא,

אין סיכוי שהייתי נוהגת עד תל אביב ביום כזה כואב שאני ביקושי מזיזה את הידיים.

- המטפל שלי עזב את מקום העבודה שלו בדרום, ועכשיו יקבל רק בסביבת מגוריו במרכז ואני ממש מבואסת.

שמחה בשבילו אבל זה יהיה קשה לנסוע עד ת"א בשביל טיפול, ואני אעשה זאת אחת ל3 שבועות

ולא אחת לשבועיים. לא בא בחשבון להחליף מטפל. הוא כבר מכיר את הגוף שלי, הוא תותח על והוא בנה

עבורי טיפול מיוחד שמרים אותי על הרגליים כל פעם מחדש. אתמול נכנסתי אליו מדדה ומושכת את

הרגל עם היד. יצאתי הולכת ישר, בלי צליעה בלי כלום. עם מפלס כאב פחות.

אין ספק שהעובדה שהתחלתי לעבוד כל יום בבר לא תורמת לעומס וגובה מחיר אבל אני אתמודד.

מטורף מה שקורה ביפן! לא יצא לי לכתוב על זה מילה.

ראיתי את כל הדיווחים, את כל התמונות, פשוט מטורף. ועכשיו כל הברוך הגרעיני... כמה זעזוע במדינה אחת.

מדינה אחרת כבר היתה קורסת,

שיהיה המשך שבוע טוב

-7-