אתמול נערך טקס קבלת עיטורי הגבורה - צל"ש ל3 קציני משטרה שניספו באסון הכרמל.
מההתחלה היתה ביקורת נוקבת על התנהלות אותם קציני משטרה, שחלק טוענים שהם
אשמים באסון, הרי אם לא היה נלכד האוטובוס בלהבות, היה זה "עוד שריפה" בישראל.
בקרב משפחות הנספים של נוסעי אוטובוס השב"ס ובקרב ציבור נרחב בארץ,
כיוונו את האצבע המאשימה לעבר קציני המשטרה שהיו אחראיים במקום,
ואישרו לאוטובוס לעבור. כולל רבים כאלו שלא העזו להודות בפובמי שלדעתם השוטרים
הם שאשמים, רק מהעובדה שקשה להאשים אדם בדבר מה, שגרם גם למותו שלו.
מהרגע בו נודע בציבור שהחליטו להעניק להם עיטורי גבורה, חשבתי שזה טמטום וקיוויתי
שבג"ץ ילך עם המשפחות העותרות, ואם לא יבטל, לפחות ידחה את הטקס שלעניות דעתי,
לא היה במקום כלל. לא כרגע.
רוצים לתת עיטור גבורה? חכו שנה. ובמקום בו יש ספק לגבי התנהלות הנספים, לא נותנים צל"ש!
תסלחו לי על המשפט הקשה שאני הולכת להגיד - אבל זה שהם ניספו יחד עם יושבי
האוטובוס לא הופך אותם לגיבורים שזכאים לצל"ש.
אני חושבת שזה לא במקום להעניק למישהו עיטור גבורה בזמן שחצי מדינה חלוקה
בדעתה לגבי שרשרת קבלת ההחלטות הבאמת תמוהה שהיתה שם.
עוד בטרם נפטרה מפצעיה, אמרתי שחלק מהאשמה על כתפיי אהובה תומר ז"ל.
שלא העריכה נכון את המצב.
אני זוכרת את הראיון הקצר שערכו איתה לפני שזה הפך לקטסטרופה בו היא הפגינה רוגע,
אדישות מסוכנת וטענה שהכל בשליטה, ושאין צורך לפנות את האונ' ועוד מקומות אחרים
בטענה שמשתלטים על האש. זה היה הראיון האחרון שלה. אבל לפני שזה היה הראיון האחרון שלה,
התפלצתי איך היא יכולה להיות כל כך אדישה? איך לא נוקטים משנה זהירות?
לצערי, וכמה שאולי מגעיל לומר זאת כי האחראיים קיפחו את נפשם בעצמם, אבל המשטרה 50%
אשמה באסון, וה50% הנותרים אשמים קציני השב"ס, אלו שניספו יחד עם הקורסיסיטים,
ובעיקר אלו שברחו, והותירו את היתר מאחור, להם הייתי נותנת את אות "מוג הלב".
ההקלטה שהשמיעו שבוע שעבר מתוך האוטובוס, רק מחזקת את הדיעה שהיתה לי מאותו יום ומחזקת
את האשמה של קציני השב"ס שהיו על האוטובוס.
השב"ס שמיהר להאשים את המשטרה צריך להיזהר בלשונו שכן הם נושאים במחצית מהאחריות על
האסון מנוראי הזה.
השניים היחידים שמגיע להם אות גבורה, צל"ש של ממש - הם הכבאים שניסו להציל את יושבי
האוטובוס עד שהאש גברה עליהם.
הכבאי דני חייט ז"ל
והנער שהתנדב במערכך הכבאות - אלעד ריבן.
לדעתי הם השניים שזכאים לצל"ש.
נכון שהמחאה של המשפחות לא נעימה וקצת צורמת שכן הם מוחים כנגד אנשים שנספו יחד עם יקיריהם,
אני חושבת שמי שאשם כאן, הוא מי שהחליט להעניק להם את הצל"שים. זה היה צעד שגוי,
שמבייש את עיטור הגבורה בשל המחלוקת והעתירות והמחאות וכל מה שנוצר מסביב ומוריד מכבודו,
וגם פוגע בשמם של הנספים.
חלק יאמרו - מה זה משנה מי אשם? הם כולם מתו, זה לא יחזיר אותם לחיים.
נכון. זה לא יחזיר אותם, ומה גם שזה לא היה כזה משנה עד שמישהו החליט להעניק לשוטרים צל"ש,
שלא ממש מגיע להם.
אני רק מקווה שעם כזה מחיר יקר בחיי אדם, נלמדו הלקחים, את המתים לא ניתן להחזיר,
אבל לפחות למנוע מזה לקרות שוב.
יהי זכרם של כל הנופלים ברוך.
-7-