למי אכפת?

נכנסתי לפוסט במומלצים על הכוסית שמקטרת על הקושי בחייה בשל היותה כוסית.

ועל זה האחיין שלי היה אומר "נו באמת", ואחי היה אומר "אוי אוי אוי".

הנה הפוסט

התגובות היו הרבה יותר מרתקות מהפוסט עצמו. בעד ונגד. כאלו שמזדהים עם הקושי והאומללות

הקשה בלהיות כוסית, וכאלו שלעגו על כך, וגם יצאו כנגדה (בצדק) על ההערה המאוד מזלזלת שלה בחנונים.

היא בוכה על שלא לוקחים אותה ברצינות, ובאותה נשימה קוטלת ומזלזלת בצורה סטראוטיפית מעוותת

חנונים באשר הם - "אני מעדיפה להיות '' חנונית '' בלי חברים ולשבת בבית , בלי לדעת כלום מהחיים שלי ..."

יפה מאוד ענו לה כמה - "היום את קוראת לי "חנון", מחר תקראי לי "הבוס שלי" ".

כמה שזה נכון! כל ה"קולים" בבית הספר שלנו, לא יצא מרובם כלום, וה"חנונים"?

מרוויחים אלפי שקלים בחודש, מנהלי עבודה בחברות נחשקות, בנות זוג, הכל...

אני יכולה להגיד לכם על עצמי שאני לא תמיד הייתי כוסית. בתיכון אפילו אנטי כוסית חח.

שמנמונת עם משקפי ראייה, צבע נוראי בשיער, טומבוי עם בגדים רחבים,

בלי אף פריט איפור בבית (בכיתה י"ב קניתי עיפרון שחור לעין וזה היה בגדר וואוו).

ולא היה חסר לי כלום. היו לי חברים, היו לי בני זוג, במובן מסויים הצלחתי להשיג בחורים הרבה יותר מהיום.

יום אחד החלטתי שאני אתיישר לחוקי החברה כי נמאס לי שחשבו שאני לסבית.

השינוי התחיל בצבא (לפני 10 שנים), ועד לפני שנה, היה לי קשה להפנים את העובדה שאני נראית טוב והייתי מאוד

נבוכה כשהיו מחמיאים לי, לרוב הייתי מבטלת את המחמיאים בטענה שהם נסחפים. רק לאחרונה למדתי

לחייך ולומר תודה, והכי חשוב להאמין למחמאה. יגיע היום שאולי אלמד להשתמש בזה לטובתי.

עכשיו חזרה לנושא הפוסט:

יש לי 2 חברות מהממות, ברמה באמת נדירה. 2 יפיפיות שלא רואים כל יום, שאם היה להן קצת יותר גובה,

סביר להניח שהיו מלכות יופי.

כאלה שאף בחור לא נשאר אדיש לידן, אחת מהמרכז ואחת מהדרום.

נכון שלהיות מהממת מקשה לפעמים, אבל יש יותר פלוסים ממינוסים.

אני מתה על שתיהן ואין לי טיפת רחמים לאף אחת מהן.

מצד אחד: עוזרים להן יותר, מוותרים להן... לאחת זה מאוד עזר בלימודי משפטים, בציונים גבוהים יותר

והנחות במטלות כי המרצה\מתרגל מאוהב בה...קונים להן שתיה בבר (בחורים רבים על מי יזמין אותה לדרינק)

מצד שני: היא מצאה את עצמה כבר כמה פעמים מפוטרת, בגלל קינאה של בנות. לגברים במשרד היה

קשה להתרכז כשהיא בסביבה, הבנות שנאו אותה כי כל הבנים הזילו עליה ריר ודיברו על כמה שהיא מהממת.

ומהר מאוד היא מצאה את עצמה מחוסרת עבודה. ממש כמו בסרטים.

לקנאיות אני רוצה להגיד: תתפוצצו! כן, מה לעשות אתן לא הכי יפות בעולם, יש בנות יותר יפות מכן.

תתמודדו! די כבר עם הקנאה המפגרת הזו. אני לא מבינה אנשים שלא יודעים לפרגן לאחרים.

איך זה קשור לפוסט ההוא?

כדי להוכיח שהיא שווה יותר מאיך שהיא נראית, היא לא בכתה על מר גורלה בגלל יופיה, וייחלה להיות

"חנונית בלי חיים". היא הלכה ללמוד משפטים, כדי להוכיח שהיא "לא רק בלונדינית".  

היא מתעניינת, מחזיקה שיחה, מוכיחה שהיא לא פרצוף יפה ומוח חלול, היא מתלבשת עדין, ולא חשוף,

ודואגת יפה מאוד שיקחו אותה ברצינות כשהיא רוצה.

ועכשיו לילדונת שכתבה את הפוסט - את יפה? תתמודדי. תשני גישה, תלמדי להבליט איכויות נוספות

שלך ואחרים יראו אותם.

אין לך איך להגיע בכלל למצב בו מישהו קורא לך להיצמד לקיר, או מנסה בכוח לנשק אותך שוב ושוב.

דברים כאלו נקראים "הטרדה מינית" ולפעמים הם גם נענשים על כך, ראי ערך נשיא המדינה.

תלמדי להשתמש ביופי שלך, כי כמו ידע, גם יופי זה כוח!

הוא יכול מאוד לעזור ולקדם אותך בחיים. יש בנות יפות שכולם מקרקרים סביבן, ונוהגים בהן כנסיכות,

ממש לא קרובות לסבל שאת מתארת.

ובניגוד לידע, יופי זה לא דבר שנשאר. אז תהני כל עוד יש לך אותו :-)

יופי זה מתנה, לא נטל. כל עוד משתמשים בזה בתבונה.