למי אכפת?

אוקי אז שכחתי לציןי שביום ראשון אירחתי את התסריטאי של הסדרה המצליחה "המשרד" האמריקאי. גם האירוע הזה היה מפוצץ.

הוא בחור מאוד נחמד, מאוד אמריקאי אם אתם מבינים למה הכוונה. מסתבר שהוא יהודי ונולד בחיפה.

ממשיכים ליום שלישי.

אחרי יום שני שהיה ממש קשה, טראומטי במקצת ומאוד מתיש, הגיע יום לא פחות ארוך וקשה.

החלטתי שאני חייבת לעשות סולחת עם פועלי הבניין אחרת זה יהיה פשוט גיהנום. דיברתי עם אחד האחראיים, הייתי מאוד נחמדה, ניסיתי להציע פתרונות כדי שלא יקרה מה שהיה יום קודם והראתי אכפתיות. מאותו רגע, לא היו יותר בעיות :-)

יום אנימציה.

בהכנות שעשינו לקראתו בערב הקודם, נאמר לנו שאין הרבה צפי לקהל ושזה יום די חלש. כן בטח.

בפועל, היה פיצוץ אוכלוסין. כל הגוורדיה של המחלקה של ספיר הגיעה ביום הזה, מסתבר שיש כבוד לאנימציה.

היה כאוס מטורף ולא ישבתי לשניה. בצהריים התחלנו עם ההכנות למופע מחול\אנימציה במקום, אך נחשפו פערים בין מה שאנחנו חשבנו לבין מה שהאומנית דורשת, כשפניתי למי שאחראי למה שהן ביקשו וקיבלתי ממנו תשובה שלילית, הרקדנית נהיתה היסטרית ואיימה ללכת, וזו הפעם הראשונה והאחרונה בה נאצלתי לקרוא לממונה עלי, שתעזור לי לפתור את זה. קראתי לה במירס והיא הגיעה תוך 3 דקות, זה היה מדהים.

בסוף הכל הסתדר כמובן, וסיימנו אפילו לפני הזמן. בסוף המופע הבנות הודו לי על הטיפול המסור ועל המקצועיות.

אחריהן היה מפגש של קולנוע חברתי. קבוצה של סטודנטים שיצרו ביחד עם ילדים עם מוגבלויות, ילדים בסיכון וקשישים סרטים, כסוג של תראפיה.

שאלתי את המארגנת של זה מה הצפי מבחינת כמות קהל, "30-40" השיבה. בפועל, נדחסו לאולם בעל 80 המקומות מעל 120 איש, ילדים, הורים וזקנים יחדיו, עד שלא נותר מקום לעמוד.

זה היה נוראי.

אני והבחור שעבד איתי קרסנו אחרי יומיים מטורפים ונרדמנו על הספה בחוץ, מחכים שהאירוע יסתיים.

בלילה עוד היו לי יומרות להיכנס להקרנת סרט, אבל אחרי 10 דקות נרדמתי, העירו אותי הבנות שלידי ששאלו אם אני רוצה לצאת איתן החוצה. בגלל שהייתי עם תג של עובד פסטיבל הן רצו לצאת איתי.

יום רביעי

היום שחיכיתי לו כל הפסטיבל :-)

כל הימים התלבשתי יפה, מכובד... היום דפקתי הופעה מחוייטת ויפה, ולמרות הכאבים המטורפים שנבעו מהעומס הפיזי, וחוסר השינה, עמדתי על נעלי עקב (לפחות של חברת נעלי בריאות).

סדנת טריילרים שבה לימד אחד העורכים הבכירים בארץ איך למכור את הסרט שלך ב3 דקות.

איך להרכיב טריילר מנצח.

זה כל כך חשוב....

היה ממש מגניב. לצערי מתוקף התפקיד נאלצתי לצאת מדי פעם במהלך השיחה איתו ובגלל בלאגן שהיה גם לחתוך לו את ההרצאה.

אחריו נערך אירוע פיצ'ינג ארצי. מה שהיה ביום שני (בפוסט הקודם), רק פי כמה...

פיצ' דוקו ארצי, עם פאנל שופטים גדול וסופר מכובד של 9 בכירים בתעשייה בתחום הדוקומנטרי.

3 פרסים:

מקום ראשון 50,000 ש"ח

מקום שני 10,000 ש"ח

מקום שלישי 10,000 ש"ח

נציגים מ'יס דוקו', מערוץ 8, מרשת, מקשת, ערוץ 10, הרשות השניה, קרן גשר, קרן רבינוביץ, פורום הקו פרודוקציה, פורום יוצרים צעירים.

גווארדיה מכובדת למדי.

אני חייבת לציין שכדקומנטריסטית לעתיד, היה מרתק לשבת שם ולראות איך מציגים פרוייקטים ואיך מגיבים השופטים, מה הם שואלים, מה הם מחפשים...

אפילו לקחתי הביתה לקרוא וללמוד את ההצעות שהוגשו בכתב לשופטים, כדי לראות איך מנסחים בקשה\הצעה לתמיכה בפרוייקט.

היו כמה רעיונות מאוד מעניינים וכמה פחות.

לצערי, ניחשתי מי ינצח, עוד לפני שהתחיל הפיצ'. כי זה היה די צפוי, בערך כמו שצפוי שהשמש תזרח גם מחר

בתחילת האירוע הסבירה המנחה שאמנם יש 3 פרסים מגופים שונים, אך יכול להיות מצב שפרוייקט אחד יקטוף את שלושתם, או שניים מהם...

וכך קרה.

היתה מתמודדת אחת ערבייה, שהפיצ' שלה לא היה כזה מבריק, אבל עמדה לצידה העובדה שהיא ערביה, בתעשיית קולנוע שמאלנית וכמה מפתיע עושה סרט על הקונפליקט...

בכוונה הייתי בפרזנטציה שלה, כדי לראות האם באמת מגיע לה, ובאמת, שהיא לא הפילה מהכיסא אף אחד בקהל, אבל השופטים זרחו מאושר.

על פירוט הזוכים אתם יכולים לקרוא כאן.

"אני מרגישה שכל פעם שיש פעולה צבאית, כל פעם שקורה משהו, זה באשמתי. אני שמה הכל על הכתפיים שלי, במלחמה האחרונה בעזה הרגשתי שהכל באשמתי והיתה לי התמוטטות עצבים" אמרה הבחורה והשופטים מחו דמעה. נו באמת!

היא לקחה מקום ראשון - 50 אלף, ומקום שלישי - 10 אלף, וסך הכל 60 אלף שקל כדי לעשות סרט דוקומנטרי.

ממה שהבנתי היא כבר קיבלה בעבר כסף אך לא טרחה אפילו להיפגש עם אנשי הקרן כדי לקבל את הכסף, והנה היא שוב מקבלת.

יו"ר השופטים אמר לה "את חייבת לבוא לפגוש אותנו ולשבת איתנו, אל תעלמי, אל תמרחי את הזמן ותעשי את הסרט הזה".

מצטערת, אבל יהודיה או ערביה, לאחת כזו לא מגיע לקבל כל כך הרבה כסף אם היא כזו חסרת אחריות והכרת תודה.

מקום שני זכתה בחורה מ"מעלה" שעושה סרט שנקרא "בת הרב". רעיון מאוד נחמד, היתה לה אחלה פרזנטציה וטריילר סביר.

ואז הודיעה המנחה שלאור הרמה הגבוהה, קרן גשר החליטה להעניק עוד 10 אלף לפרוייקט, גם הוא על דוסים. משהו אבל באמת מיוחד שאני מקווה שיצא לפועל ויגיע לטלוויזיה.

בוא נגיד ככה, אחרי סדנת הטריילרים, כשראיתי את ה"טריילרים" בפיצ', אמרתי... אחחח חבל שלא הייתם בסדנה כזו שנה לפני שבאתם.

היום הזה נגמר מוקדם ותפקידי די הסתיים ויכולתי סוף סוף להנות מהפסטיבל, מהיום וחצי האחרונים שלו.

על היום האחרון של הפסטיבל, המפגש עם יוסי סידר, הצפייה ב"הערת שוליים" ומסיבת סוף הפסטיבל, עם החשש לשמועות שיבואו בעקבותיה אספר בפוסט הבא... :-)

בינתיים בהצלחה לנבחרת ישראל, וברכות לבניון על גול היתרון שנכבש הרגע.

העיקר שהפרשנים הנהדרים שלנו תהו למה נתנו לו לפתוח כשהוא כזה לא חד ורק שב מפציעה... אוי עד מתי הפרשנות החובבנית בישראל עד מתי?!

-5-