למי אכפת?

כן. ככה נראה הבוקר שלי.

היה לי שבוע כל כך מטורף, ששקלתי לא ללמוד ולגשת למועד ב' אבל אז החלטתי שלא דוחים, עושים עכשיו.

כי עוד חודש אני אהיה עמוק בהכנות של הסרט ולמי יהיה כוח למבחנים.

אז זה פגע בדברים אחרים, וביטלתי עבודה כדי ללמוד, אתמול עשיתי מרתון של 11 שעות הכנה למבחן עם חברה.

קמתי היום מוקדם (בשבילי 7 זה לפנות בוקר), הגעתי בזמן לבחינה, בחרתי כיסא, הכי קיצוני בשורה הראשונה,

כי יש לי הפרעות קשב וריכוז אז כמה שפחות אנשים מסביבי יותר טוב.

יצאתי לסיגריה עם 2 חברים, כדי להירגע קצת (רק אני הייתי צריכה להירגע).

סיימנו מהר כדי לא לאחר ולהיות שם ב9:00. כולנו היינו שם.

הסטודנטים, הבוחנים, המשגיחות, המפקח. מי חסר? המרצה.

השעה 9:15

- מה קורה?

- מחכים לשאלון, אין את טופס השאלות של הבחינה

- איפה זה?

- לא ברור, צריך להגיע במעטפה חומה אטומה עם מישהו ממדור בחינות.

- איחור של רבע שעה

- אל תדאגו, זה לא נחשב לזמן בחינה עד שאין שאלונים.

9:20

- מה קורה?

- ממש מוזר. לא היה דבר כזה. עיכוב כזה. לא ברור.

9:30

- הנה ראש מדור בחינות מגיעה, אולי היא הביאה?

- אולי.

ראש מדור בחינות נכנסת.

- ח'ברה הבחינה בוטלה, לכו הביתה.

- מה זאת אומרת לכו הביתה? למה אין בחינה? אנחנו מחכים חצי שעה.

- אני יודעת. אין את השאלונים, המרצה לא פה, אין בחינה היום, אתם משוחררים הביתה.

- אבל מה יהיה עם הבחינה?

- קחו את השאלות שלכם למחלקה שלכם, אני לא יודעת, אבל אין בחינה. מבוטלת.

יצאנו החוצה, בעצבים, לא מאמינים, מישהי התקשרה למרצה, השיגה אותי האמת.

- שלום, מדברת תלמידה שלך בקורס, מה קורה? למה אין בחינה?

- בטח שיש בחינה, אל תלכו לשום מקום.

- אבל ראש מדור בחינות שיחררה את כולם ואמרה שהבחינה מבוטלת, שאין שאלונים

- יש שאלונים, אל תלכו, תחכו, אני בדרך.

חזרנו לראש מדור בחינות שהיתה בכיתה עם המשגיחות והמפקח, משחררת אותם מתפקידם.

- המרצה אמרה שיש בחינה, שהיא בדרך

- אין בחינה. אני אומרת שאין בחינה. לכו תסדרו את העניינים במחלקה, היום אין בחינה.

ישבנו במסדרון, מנסים להבין מה הולך, מה עושים מכאן, אנשים הגיעו במיוחד מערים שונות בארץ,

למדו ימים לפני, סידרו את הלו"ז...

ביקשו שקט כי בכיתות מסביב יש בחינות.

- כן, אבל לנו אין בחינה! צעקה לה אחת משלנו. איי התסכול.

הלכנו יחד כולנו למחלקה. בדרך אותה אחת חייגה שוב למרצה

- הי זו שוב אני

- אני ממש מצטערת. ממש ממש מצטערת, מי עוד לידך? איפה כולם?

- כולם פה לידי

- תמסרי לכולם שאני ממש ממש מצטערת. ממש פדיחה.

- אוקי. מה עושים?

- נעשה לכם מבחן בית במקום

- מבחן בית?

- נבדוק, נראה. יעדכנו אותכם כבר. שוב ממש מצטערת.

התנגדות נחרצת מצד כל הכיתה למבחן בית, אני היחידה שבעד, בגלל חרדת הבחינות שיש לי.

מגיעים למחלקה, המזכירה כבר בחוץ, מעשנת בעצבים, מנסה לעכל בעצמה את הפדיחה שנעשתה,

חסרת מילים היא מקבלת אותנו.

- מה עושים?

- אין לי מושג. זה בחיים לא קרה בתולדות המחלקה שלא הגיעו השאלות. אני לא יודעת מה הפרוטוקול,

אין לזה תקדים, צריך לברר עם הנהלת המוסד האקדמי מה החוק אומר, לא יודעת, נברר.

- אנחנו לא רוצים מבחן בית

- כדאי לכם מבחן בית

- לא רוצים בשום פנים ואופן מבחן בית. מה קרה בכלל? איך זה קרה?

- המרצה כתבה פה את השאלות לבחינה, עד שהיא סיימה מדור בחינות כבר היה סגור ואמרו לה

שהיא צריכה לשכפל עותקים של הבחינה בעצמה.

הלכה עם זה הביתה, צילמה עותקים ותכננה להביא איתה היום. ב8:45 התקשרנו אליה לשאול איפה היא,

והיא היתה מבולבלת, שאלה באיזו שעה הבחינה, שהיא חשבה שהיא ב12, לא ב9.

- את לא רצינית. איך קורה שהמרצה לא יודעת באיזה שעה הבחינה של הקורס שלה?

- לא יודעת. הנה קרה. פעם ראשונה.

- למה לא לעשות את הבחינה היום? היא הרי בדרך לפה כבר.

- אי אפשר

- למה?

- מדור בחינות. זה מסובך, לוגיסטית.

- טוב. אז מתי?

- לא יודעת. כנראה ישלחו לכם מבחן בית

- לא רוצים

כאן אני התערבתי. השתקתי את כולם.

- תקשיבו, כדאי לנו מבחן בית, כי אחרי הפדיחה שהיא עשתה, היא תכתוב מבחן יותר קל.

זה יהיה מבחן יותר קל, זה עדיף.

- (מזכירה) צודקת. זה יהיה מבחן יותר קל ממה שהיא הכינה להיום, בטוח, בגלל הפדיחה שעשתה היא תבוא לקראתכם.

-(כולם ביחד חוץ ממני) לא רוצים מבחן בית.

- אולי פשוט המועד ב' יהפוך למועד א'

- אבל זה רק עוד חודש

- טוב ח'ברה, אין לי תשובות. זה לא נתון לבחירתכם, אנחנו נשב ונודיע לכם. יום טוב.

 ככה. השמועה התפשטה מהר וזה הפך לשיחת המחלקה. הגעתי לסיפריה ושאלו אותי שם מה קרה,

כל אחד נתן את העצות שלו -

לכו לאגודה, תדווחו על זה, תדרשו תוספת לציון בגלל המחדל וכל מני כאלה....

סך הכל מדובר במרצה שאני מאוד מחבבת, היא אשה מקסימה שעזרה לא פעם עם כל הבלאגן הרפואי

שלי והלימודים, אז לא איבדתי את העשתונות שם ולא דפקתי על שולחנות ולא נסחפתי בעדר הקללות

ששיחררו שאר הסטודנטים, אבל פייר? זה מעצבן.

נראה מה הם יחליטו...

משם ישר לבחינות האחרות, הדפסתי בסיפריה 2 עצים בערך של מאמרים לקורס אחר,

ואת התסריט המעודכן שלי, שהמשימה היתה להוריד ממנו עד אתמול 10 עמודים והורדתי 8,

שזה קרוב, ויפה, במיוחד לאור העובדה שזה קרה בשבוע המוטרף הזה.

- 4- 

 שבוע טוב לכולם