למי אכפת?

אפילו בהולייוד לא היו מגיעים לתסריט מטורף כמו המחזור האחרון של ליגת העל.

מחר 6 קבוצות, ב 3 משחקים יילחמו על הישארות בליגה.

בשבת האחרונה בווסרמיל התקשתי ללכת, לא בגלל הפיברו, בגלל הברכיים שרעדו לי מרוב לחץ, חשש ומתח.

במשחק עצמו חלקינו היה על סף עילפון, אחת עם אוזניות מקשיבה בלייב לעידכונים מיתר המגרשים וכל פעם

שדווח על גול שררה דממה ביציע עד שצויין מי הבקיע. ואז אנחנו הבקענו, ואפילו 2! 

אבל בגלל יתר הניצחונות זה לא הספיק כדי להבטיח הישארות. עוד שבוע של התקפי לב, חוסר תיאבון, חוסר ריכוז ובעיקר דאגה.

הפועל חיפה ועכו ייפרדו ב 1-0 לעכו שישאיר את שתיהן,

סכנין ובית"ר יילחמו בעיקר על הכבוד המפוקפק של "הורדנו את בית"ר\סכנין ליגה".

הסיכוי של בית"ר לרדת הוא די אפסי, אבל קיים.

לדעתי סכנין תנצח כי בית"ר כרגע מפורקת, או שבשל המתיחות העצומה סביב המשחק, בתרומה של התקשורת

ואחמד טיבי שמחפש כותרות - הקבוצות יסכמו ביניהן לסיים בתיקו, שישאיר את שתי הקבוצות.

אבל עם כל הכבוד למלחמת ה"ערבים נגד הימנים", הלב שלי נמצא כבר מיום שבת בנתניה, שם תילחם הפועל שלי

בסטטיסטיקה עגומה של משחקי חוץ העונה, ועוד יותר עגומה של 20 שנה ללא ניצחון על נתניה, הכבשה השחורה שלנו.

ההימורים הולכים על ירידה של באר שבע מבין 6 האפשריות, והאמת? שאם היו אומרים לי לבחור קבוצה ולשים עליה כסף,

זו היתה גם הבחירה שלי :-\

בשעה הראשונה בה הוצאו הכרטיסים למשחק למכירה ביום שני, כבר הבטחתי את מקומי (חוצפה שגובים 18 שקל עמלה על רכישה באינטרנט). תוך מספר שעות הכל אזל. זאת בגלל תופעת הספסרות המכוערת.

מקורות דיווחו שאנשים רכשו 20-30 כרטיסים כל אחד, מה הפלא שהכרטיסים אזלו כל כך מהר?

אתמול מחירי הספסרות הגיעו ל200-300 ש"ח לכרטיס שבמקור עולה 30. הגיע הזמן שיטפלו בנושא הספסרות

אני כבר שבוע פקעת עצבים, לחצים בחזה, לא מצליחה לחשוב, לישון ולתפקד.

מחר משהו כמו 2000 אוהדי באר שבע ינסו להעניק רוח גבית לשחקנים (הוקצו לב"ש רק 1400 כרטיסים אך הרבה רכשו ליציעים של נתניה)

אנחנו צריכים נס כדי להצליח דווקא הפעם לעשות משהו שנכשלנו במשך 20 השנים האחרונות ורוב משחקי החוץ העונה -

לנצח את מכבי נתניה, בנתניה, ולהוריד אותה ליגה במקומינו.

מלחמת קיום, הם או אנחנו!

מכל ה 6 אני מעדיפה שעכו תרד, קבוצה עם הכי מעט אוהדים, אצטדיון זוועה. סכנין חשובה לליגה אבל אם לא עכו

(שכבר רשום לה ניצחון 1-0 "מקרי") אז שסכנין תרד, בטח לא בית"ר.

לא אכפת לי מי תרד, כל עוד זה לא אנחנו.

מחר אני נוסעת מוקדם, אדומה מכף רגל עד ראש יותר מהנוהל (נעליים, מכנס, חולצה, ז'קט, תחתונים, גרביים...הכל! )

אבל פסימית מתמיד.

אני מפחדת להאמין. בניגוד לשנה שעברה, אין במי להאמין השנה, לא מבחינת מאמן (פחדן נוראי)

ולא מבחינת שחקנים (סמרטוטים).

שנה הבאה רובם לא יהיו פה, אבל אני אשאר עם ההשלכות של מה שהם יעשו מחר עוד שנים רבות.

לא בא לי לנסוע לנצרת ביום שישי, לא בא לי משחקים מול קבוצות עם 5 אוהדים, לא בא לי לאומית. 

אסיים עם ברכות למכבי תל אביב על האליפות בסטייל (מגיע פרגון)

וברכות לקטמון (וטליק) שעלו ללאומית. 

אולי יום אחד גם בבאר שבע נבנה "קטמון" משלנו.

מקווה לטוב מחר, בינתיים סופרת את השעות

שבת שלום

-4-