למי אכפת?

לפני יותר משנה אימצה הפועל באר שבע ילד קטן, הראל דבוש, ורתמה עיר שלמה למען הצלתו ממחלת סרטן. כך אני הכרתי את הראל הקטן, כשהתנדבתי באירוע ההתרמה הגדול שהפיקה עבורו דוברת הקבוצה.

ילד פצפון בן 5, גוף קטן ושברירי, ונפש סוערת וחיונית. 

הוא פיזר חיוכים לכל עבר, צחק, חייך, הצטלם עם כולם ועבר מיד ליד. 

אמנים בכירים בישראל נרתמו לבקשת הפועל והיה זה אירוע התרמה מדהים. אי אפשר היה שלא להתאהב בנסיך הקטן. 

חודשים שעקבנו במתח אחר מצבו. 

כמו תמיד, היה שיפור, שגרם לכולם להעיז להיות אופטימיים, ואז נפילה. הנפילה האחרונה.

היום גיליתי על פטירתו בפייסבוק, מכל הסטטוטים של אוהדי הקבוצה ושל הדוברת שעבורה הפך הראל לבן של ממש.

פגשתי את הראל פעמיים, ובכל זאת פרצתי בבכי כאילו ומדובר בחבר וותיק.

כל מי שראה אותו התאהב מיד. 

הנה לינק לכתבה על פטירתו בערוץ הספורט. 

גם בחדשות המרכזיות הקדישו כתבה להראל. 

את הלווייתו ליוו אלפים, ביניהם כמובן מועדון הפועל ב"ש בהרכב מלא. 

פשוט לא להאמין איך ילדון כזה קטן נכנס לכל כך הרבה אנשים ללב. 

במשך שנה שלמה כל העיר כוסתה בשלטים "מצילים את הראל", בפייסבוק נפתח חשבון שנקרא "מצילים את הראל", גם לידיעות אחרונות ולחדשות ערוץ 22 הגיעה הססמה - מצילים את הראל!

לא הצלחנו להציל את הראל

-5-