למי אכפת?

**ערכתי קצת (הוספתי תמונה)

מחר סוכות. אני שונאת את החג הזה, בכלל מחכה שכל החודש הזה יעבור.

סוכות היה החג האחרון של אחי בבית ומאז אנחנו לא בונים סוכה ולא ממש "מתלהבים" מהחג בבית. יש יותר עצבים, דיכאון ודמעות מאשר שמחת חג.

מאז שזה קרה עשינו פעמיים סוכה בבית, וזה היה כרוך בהרבה כאב ודמעות מצד הוריי.

אני ואחותי היינו קטנות והם רצו לרצות אותנו ונכנעו ללחצי הילדות לעשות סוכה.

אבל הפנמנו וגם אנחנו לא רצינו לעשות יותר סוכה כי ראינו מה זה עושה להורים, ולאט לאט פיתחנו סלידה מהחג ומסוכה. זו גם ככה תקופה קשה.

מי שמכיר אבדן משפחתי מבין: החודש שלפני יום האזכרה הוא חודש מגעיל, מדכא ורווי במתח, עצבים רופפים ועצב. יום אחרי האזכרה הכל בסדר, אבל עד אז, חודש לפני זה חודש מגעיל. כולם תמיד עצבניים יותר, רגשניים יותר ואפס סבלנות נמדדת בבית, גם אחד כלפי השני. שנה שעברה כולם היו עסוקים במצב הרפואי שלי, אז זה היה קצת שונה. אוקטובר זה החודש שאמור להיות הכי שמח בשנה (4 ימי הולדת במשפחה, גם שלי) אך הוא הכי מגעיל, כי יש את החג האחרון של אחי בבית (השנה החגים יצאו מוקדם), אזכרה לפי תאריך עברי ויש את תאריך הנפילה. אז כל החודש מחורבן.

אחי ז"ל ואמא שלי ברגע של אושר, בסוכה. אוקטובר 1992

השנה, היום הוחלט כן לבנות סוכה, כי האחיין שלי ממש רוצה ובן הזוג של אחותי קצת מסורתי ושאל אם יש כוונה לבנות סוכה ולאכול בה בערב החג. אז תהיה סוכה.

בנושא אחר -

לפני יומיים, כשהייתי בתל אביב, הלכתי כהרגלי ל"בר הבית שלי" - הבר שאני הולכת אליו ב6 שנים האחרונות כל פעם שאני במרכז. 5 ימי הולדת חגגתי שם, אבל השנה לצערי המסורת תעצר כי אני אהיה בהפקה בדימונה ביום ההולדת שלי.

ישבתי עם חברה, הסתכלתי על הברמנים עובדים, הם כולם חברים שלי ואחד מהם היה קצת יותר. אמרתי לה שממש חסר לי העבודה מאחורי הבר, שאני מתגעגעת לימים שבירמנתי. (בגלל מצבי הרפואי אני לא יכולה לברמן יותר). והברמן הראשי, זה שבגללו התחלתי ללכת לשם בכלל (היה מדריך בקורס ברמנים שעשיתי) בא ואמר לי "עדי איפה את עכשיו במרכז או בדרום?" עניתי שבדרום וזו הסיבה שלא יוצא לי לבוא הרבה. "חבל. כי אנחנו מחפשים ברמנית, וכולם אוהבים אותך פה".

טוב אתם לא מבינים מה זה עשה לי. רציתי למות באותו רגע. ב6 שנים שאני מכירה את המקום ויוצאת אליו, מעולם לא היתה בחורה בתוך הבר, אלא רק ברמנים תותחים עשירי ניסיון. אפילו את המלצריות העיפו כי קלטו שהברמנים מוכרים יותר, גם בשולחנות. הם תמיד סיפרו שפעם אחת לקחו ברמנית שלא שרדה משמרת אחת ומאז הם מעסיקים רק בנים. עד עכשיו. "לא אתה לא אומר לי את זה, מה קרה שרוצים בחורה?" היתה התגובה שלי.

עזבו את זה שזה מ-אוד החמיא לי ותכלס לא נראה לי שאני מספיק טובה לעבוד שם גם אם הייתי בריאה, ו 1-2 משמרות בשבוע היו מסדרות אותי כלכלית ומבטלים את ההישענות על ההורים וזה לגמרי שווה לחזור לגור במרכז בשביל זה. זה בר הבית שלי! אני מכירה שם את כולם כבר שנים. את הבעלים, את הברמנים, מנהל הבר, השומר בחוץ וחצי מהלקוחות הקבועים. אני לא צריכה אפילו להוציא מילה והברמנים יודעים כבר מה להכין לי, הרבה פעמים אני הולכת לשם לבד כי שם אני אף פעם לא לבד. אני מתה על המקום הזה! למרות שרוב חבריי לא מצליחים להבין למה, אני הכי אוהבת ללכת לשם כשאני במרכז ורק שם מכינים לי את המשקה שאני אוהבת, הכי טעים :-) אז לעבוד בבר שאני הכי נהנית בו גם ככה? וואוו. 

כשחליתי עיקר הדיכאון היה על זה שאני לא יכולה

1.ללכת למשחקי כדורגל, 2.לרקוד 3.ולברמן.

2 הראשונים אני כבר עושה, בהגבלה אבל עושה.

לברמן אני לא יכולה :-( בטח לא במקום כזה. עם כל הכבוד להתקדמות הפיזית שלי לאחרונה, זה בלתי אפשרי לחזור לבר. זו עבודה קשה לבן אדם בריא, אז לי...כמו להתנגש במשאית.

לא כולם שם יודעים שאני חולה, רק הברמן שיצאתי איתו יודע, כל היתר יודעים רק שעברתי תקופה קשה ובגלל זה נעלמתי לחצי שנה (החצי שנה שלא יצאתי מהבית), מלהסתכל עליי אי אפשר לדעת שאני "לא בסדר", כלפי חוץ אני נראית "תקינה" (אלא אם כן אני ממש בכאבים וצולעת או משהו) ואף אחד לא חולם שאני סובלת מכאבים בכל רגע נתון. אני עושה סינון למי שאני מספרת, כדי לסנן מבטי רחמים ותגובות שמעצבנות אותי.

זה לא יוצא לי מהראש, ההזדמנות לעבוד שם, וואוו.

טוב, אני צריכה להתמקד בדברים החיוביים, שחלקם ציינתי בפוסט הקודם ולא במה שאני לא יכולה לעשות...

ולעניינים אקטואלים -

*בתוך כל הבלאגן המשפטי של אולמרט, הוא החליט שלא יפול לבד ויורה מטחי חיצים מאשימים לעברו של ברק. הי אני בעד, אני לא סובלת את ברק וחושבת שהוא אחד הנזקים הכי גדולים שידעה ישראל מבחינה פוליטית. אבל מה גרם לו להתעורר עכשיו? האם זה בגלל שערוריית הרמטכ"ל? או שזה קשור למשפט שלו?

*ספורט וגועל.

דיברתי לא מזמן על איגוד ההתעמלות עם ורשיאק בראשו. לא חשוב כמה שערוריות נחשפות שקשורות אליו ישירות, לא חשוב ששרת הספורט הספיקה בכבודה ובעצמה לצאת נגדו ועכשיו הוא נגדה, הוא עדיין בתפקיד, וגם לא נראה ששום דבר יזיז אותו משם, או שמישהו יטרח לחקור את כל השערוריות הקשורות לשמו ולענף ההתעמלות... ככה זה בישראל. עדיף להסתכל לצד השני.

*אחח טניס איכה?

ראיתם את הכתבה הגדולה שעשו בעיתון הספורט על מצב הטניס בארץ?

ובכן באופן "מפתיע" גם שם יש איגוד מלוכלך ומלחמות אגו בין מרכז הטניס לאיגוד. ומי נפגע? הספורטאים וענף הטניס בארץ.

כשכולם מתעסקים בשטויות, במלחמות אגו, במינויים של מקורבים ומשפחה, מקלקלים אחד לשני, מה הפלא שהנבחרת נראית כך. ושאחרי דודי לא יהיה עוד סלע בתחום הטניס בישראל בשנים הקרובות.

 ולא, בהתאחדות לכדורגל המצב לא יותר טוב, עם מינויים פוליטים וריבים ושחיתויות וטובות הנאה ויושב ראש ש"רוצה להחזיר את הקהל ליציעים" אבל גובה מחירים אסטרונומיים למשחקי הנבחרת וקובע משחקי ליגה ב5 אחר הצהריים בחום של 35 מעלות בשבת. אחלה דרך להחזיר אנשים ליציעים.

מה הסיכוי שיום אחד יהיה לנו כישרון ישראלי כזה? רפאל נדאל.

*שעון חורף

ומה אתם חושבים על הכנסת הגאונית שלנו? לפני שהזיזו את השעון לקחתי חלק פעיל במחאה נגד הזזת השעון, שכן זה דבר מיותר שפוגע במשק בנזק שנאמד במליונים רבים. גם לי לא ברור ההיגיון מאחורי זה עובדתי.

אנחנו מדינה של מפגרים, בשביל יום אחד (כיפור) עוברים כמעט חודשיים לפני לשעון חורף.

ונכון שלא רק החרדים צמים, גם אני צמתי, ולא הייתי מתה אם הייתי צמה עוד שעה אחת.

יש כמה שמנסים להתכחש לעובדה שעושים את זה בגלל יום כיפור  וטוענים ש"יש סיבות אחרות, הגיוניות". אך השר ישי בכבודו ובעצמו אמר בראיון "לא אכפת לי שאחרי יום כיפור נזיז את השעון בחזרה לשעון קיץ". אז באמת מעניין למה מזיזים את השעון... תמשיכו לחפש סיבה הגיונית.

היום פורסם בעיתון שבכנסת מריצים עכשיו חוק להחזיר את שעון הקיץ, עד ה1 לנובמבר. ואז שוב לשעון חורף. אם היה מדובר במשהו חד פעמי, זה מבורך. שמעכשיו שעון החורף יחל ב1 לנובמבר, כמו בהרבה מדינות. אבל! לא זו כוונתם. החוק שלהם מציע שבכל שנה יוחלף ב12 לספטמבר לשעון חורף, יחזור לשעון קיץ באוקטובר ושוב לשעון חורף בנובמבר. גאוני פשוט, או שלא!!!!! מה זה השטויות האלו? אני לא מאמינה שבגלל שמפלגות דתיות עושות קצת שרירים אז ממציאים חוקים מפגרים ועושים יו-יו מהשעון כדי שחלילה לא נצא נגד דרישות החראדים.

ועל זה נאמר - די לכפייה הדתית!

-3-

כל המדינה נראית ומנוהלת כמו האיגודים שהזכרתי - כלומר בושה וחרפה.

אבל למי אכפת? העיקר שחג מחר והכולם שמחים.