מחפשת א\עבודה

שמחה, עצב, תקווה, יאוש, אופטימיות לצד בכי תמרורים, אומרים שמעבר בינהם הוא תוצאה של שינויים הורמונלים,במקרים של מחזור או הריון ובמקרים קשים סמפטומים של הפרעת דיכאון דו קוטבית. בשום מקום עוד לא קראתי שככה מרגיש חיפוש עבודה. יום א לשבוע השני והטלפונים מתחילים. לשבוע הקרוב כבר מחכים לי 4 ראיונות עבודה, אך לא רעיון אחד לעבודה אפשרית. "יועצת השמה", "רכזת משאבי אנוש", "מנהלת תיקי לקוחות" ועוד ועוד... נשמע נהדר נכון? כן, בוודאי, התרגשות עצומה ברגע שהתקשרו. שמחה , אופטימיות, תחילתה של קריירה חדשה. ואז הרגע הקשה, הרגע בו מגיע תיאור התפקיד, הרגע בו המשרה הופכת מנחמדה למפלצת תלת ראשית, שבתוכה אתה רק בורג קטן, עם סיכוי אפסי לסגור את החודש, שלא לדבר על איכות חיים. (ביי דירה עם מרפסת נחמדה בתל אביב, שלום דירת חדר בפ"ת). מה? 4000 + נסיעות = תנאים מעולים. באיזה מציאות? אולי של ילדה בת 20 שגרה עם ההורים ומחפשת עבודה שתממן לה חופשה עם החברות באילת. אבל לי- בת 26 מת"א בעלת תואר ראשון בדרך לשני. זה לא משאיר לי כסף אפילו לאוטובוס, שלא לדבר על שכ"ד, בירה פעם בשבוע וסליחה על החוצפה, טיול לחו"ל (קצר), פעם בשנה (או שנתיים). ולמקרה שלא הבנתם, ככה הפכה השמחה, למרה שחורה. ככה שלבנתיים אני עדיין מחפשת א\עבודה.