מחפשת א\עבודה

לדעת מה אתה רוצה, היא אחת התכונות המוערכות יותר שיש. לפי ספרי הכוונה (נו, מי הזיז את הגבינה שלי, הסוד וחברים), ברגע שתדע מה אתה רוצה ותכוון לשם את כל מאוויך ותאמין באמת ובתמים במטרה שלך, אז תגיע. אחד הקשיים שנתקלתי בהם בחיפושי אחר עבודה, הוא זה שאני יודעת רק מה אני לא רוצה. אני לא רוצה לעבוד בשכר מינימום, אני לא רוצה להתעורר כל בוקר למשרד מעופש ועבודה חד גונית, אני לא רוצה לשקר ללקוחות לא מרוצים ואני לא רוצה, אבל ממש לא רוצה , לראות את החיים חולפים מבעד לקיוביקול הקטן שלי. לצערי הרב, אין שום אדם שאמר שאם תדע מה אתה לא רוצה, אז לא תגיע לשם. ובכלל, בכל התקופה האחרונה, פגשתי הרבה אנשים טובים וחכמים. הם נתנו לי עצות, חיזקו את ידי, ונתנו לי בהשאלה (לתקופה הקשה) את הסיסמא שלהם לחיים. שמעתי את כולם, ובאמת, מודה להם, אבל מכל הנאמר, רק משפט אחד ממשיך להדהד במוחי "זה לא פייר". אחיינית שלי בת השלוש, הגיע לתובנה הכה מרשימה על החיים, תוך מריבה עם אחיין אחר (מבוגר יותר וחזק יותר) שחטף מידה צעצוע. וגם אני עומדת, רוקעת ברגלי וצועקת "זה לא פייר". עשיתי את שבקשו ממני: צבא- תפקיד משמעותי, לימודים- בהיצטיינות, עבודה תוך כדי התואר וגם אחריו. וכל זה בשביל להתעורר בבוקר ולגלות שאם התואר אפשר רק לנגב את התחת, ולמרות שכבר יש לי שנתיים ניסיון הניהול, כניראה שיותר מ-25 ש"ח לשעה, לא מגיע לי. החיים לא פיירים, איזה תובנה, ואיזה פתטאית אני שהגעתי אליה רק בגיל 26

אני מתנצלת על כך שביום כמו היום (מותו של רמון הבן) אני בוכה על עצמי, כן החיים הם לא פריים ומתנהלים באופן שרירותי ואכזרי, ולכן הפוסט הזה מוקדש לכל מי שהחיים נהגו בו באופן אכזרי באמת. ולא לכאלה שכמותי, שאוהבים להוציא דברים מפרופורציה.