מחפשת א\עבודה

בשבוע השלישי לחיפושי אחר עבודה, הנה אני עומדת בפני התקופה הקשה מכולם: תקופת החגים. באופן כללי, תקופה שנויה במחלוקת, הצד החיובי (לעובדים שביננו), ימי החופשה, בצד השלילי (לא ליתומים) המשפחה. תקופת החגים טומנת בחובה ימים בהם אתה נפטר לקצת זמן מנוכחות של חבריך לעבודה, מהמשרד שלמדת לתעב ואת מקומם תופסים המשפחה, הדודות והעוף המכובס. במקום זמן איכותי עם הטלוויזיה והחבר (ההגדרה שלי לחופשה קצרה ומעולה), אני מוצאת את עצמי מתזזת בפקקים בין ההורים (גרושים כמובן), לבין הורי החבר. מילא והיינו חיים בעידן בו ההורים נשואים, אך הגירושים (והנישואים השניים) הופכת את החובה המשפחתית לקשה אף יותר. כיום כל ארוחה משפחתית הופכת לכפולה, פעם אמא, פעם אבא (אסור להעליב אף אחד) והכנסת החבר למשוואה, מגדילה במינימום ארוחה נוספת. כך בחג הקרוב אמצא את עצמי חוגגת כל חג שלוש פעמים , צהריים וערב ושוב צהריים בחיק המשפחה. אין צורך להוסיף על ההנאה המפוקפקת שבדבר, על הניסויים הקולינריים שלא עלו טוב, אך יש לשבח, על השירים והברכות. עם זאת, כשאתה מובטל, הדבר נהייה קשה יותר. את נושאי השיחה הרגילים: מי מת, מי חולה ומעלליה של הדודה שאיתה לא מדברים, מחליפה הטרגדיה האישית שלך- אבטלה. מייד כל המשפחה הופכת ליועצת תעסוקה, לכולם יש עצות וטיפים לתת. "אולי תהיי מורה", "אולי גננת", "שמעתי שיש ביקוש למזכירות..." בזמן הזה, אני כבר נחנקת מהגפילטפיש ומורידה אותו עם עוד 6-10 כוסות יין שולחן. טוענת שהכל בסדר ורומזת שזה הזמן להחליף את נושא השיחה, מה עם הדודה בתיה אני שואלת? אבל זה חסר סיכוי, התקבלה כבר החלטה פה שאחד, שאני וביש מזלי נהייה נושא הארוחה. ומארוחה לארוחה אותו הדבר, ובזמן הפקקים המח עובד שעות נוספות, מהרהרת בתלושי החג שכבר לא אקבל השנה, ובכך שחיפוש העבודה יעמוד בהקפאה. החגים אינם זמן טוב לעסקים, אף אחד לא מפטר אף אחד, לא מקדם ולא יוצר תפקידים חדשים. כולם גברים כנשים עסוקים בקניית מתנות, נקיונות וחיפוש אחר המתכונים האחרונים מהתוכנית של אהרוני. כולם עסוקים בלריב את מי נזמין לארוחה ובהתחשבנויות ארוכות מתי הוא הזמין אותם. בטח לא זמן לקלוט עובד חדש ועוד לשלם לו על כך שהוא בחופשה. כן, זמן החגים, לא פשוט , את הצד השלילי הבנתם כבר, ומה בפן החיובי- תקופה ארוכה שלא אצטרך לעשות קניות לבית.

חג שמח לכולם ושנה טובה