כינוי:
מחפשת א\עבודה מין: נקבה Google:
מחפשת א\עבודה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
יום ב, שבוע 4- אבל למעשה יום א
באחד הפוסטים הראשונים כתבתי על שלבי ההתמודדות עם אבל, כמובן שההשוואה לתהליך חיפוש העבודה הייתה השוואה צינית ומוגמזמת, אבל בדיאבד נכונה. מהתבוננות לאחור,כל אחד מהשלבים האמורים (נו באמת, אני לא מתכוונת לפרט שוב) נתן בי מאותותיו. שלב הכחשה, בימים ראשונים דיי שמחתי על שינוי הסטטוס, יצאתי המון ושפכתי כסף מבלי להתחשב במצב הכלכלי העתיד לבוא. הניתוח שלי למצב הייה "נו שויין" ויאלה ניראה מה יזמנו לי החיים וכך הסתובבתי לי בעולם שמחה וטובת לב, זורמת. עד מהרה (שלושה ימים בערך) תחושה זו התחלפה ואת מקומה תפס רגש חדש, הכעס! ובכך מבלי משים גלשתי לשלב 2 של תקופת האבל. כעסתי על החבר (נו... סיפרתי לכם), על הבוס שלי (ובצדק), על ההורים שלי, ועל עצמי. שלב הכעס הייה ללא ספק אחד המצחיקים. לכעוס זה מצב קצת מגוחך, הוא מאוד אותנתי ואמוציונלי ולחלוטין לא ראציונאלי. ברגעים כאלו, את הדם בעורקים מחליף, זלזול, רשעות וציניות. לכל משפט מתווספים כינווים כמו בן זונה, בן בן בן זונה, המילה כוססססאאאמא שלהם מופיע גם הרבה ובהקשרים שונים. בכלל היצירתות גועשת ומיליון מטאפורות לאיך להעליב אנשים צצות במוחי ואף מקבלות לגיטימציה להתגלגל החוצה. את ההורים, זה קצת פחות הצחיק אני חייבת לציין. אמא שלי עדיין מתקשה להבין, איך ארוחת ערב במסעדה, במימונה, שנועדה לעודד את רוחי הפכה לדין וחשבון נוקב נגדה ועל איך מצבי האומלל הוא באשמתה בלבד (אל תחפשו את ההגיון בבקשה, כבר אמרתי שזה מצב של כעס). בנוסף, היא לא אהבה את השימוש המופרז שלי במילה "בן זונה". בכל אופן, שלב הכעס, בהחלט אחד המוצלחים יותר, במיוחד לאור השלב שהגיח ישר לאחריו- שלב הדיכאון. חברים, תקופה לא קלה בכלל,שבוע וחצי כמעט שישבתי בבית, סיננתי חברים והתעטפתי באומללותי. חיפוש העבודה באינטרנט רק העלה בי דמעות, חייתי באפלה מוחלטת בה כל עבודה נראית לי כמו הצאנס שלי לחיים אומללים ובמשכורת זעומה. אפילו סקס (אחד העיסוקים המרכזיים בזמן האבטלה), לא בא בחשבון (ניראה לי שגם מבחינתו, דיי הזנחתי את ההגיינה האישית, אבל הוא בחיים לא יודה בזה).אז כמו שאמרתי שלב ממש לא קל, הייתי במקום כל כך נמוך שאפילו הומלסים ברחוב ניסו לנחם אותי, באמת, איזה בחור בה לבקש ממני סיגריה\ כמה שקלים, הסתכל לי עמוק לעיניים ואמר, "עזבי אותך יהייה בסדר". עכשיו, אני דיי בטוחה שאני בשלב ההשלמה. אני כבר לא עצובה על העבודה שהייתה ומצפה כבר להתחלה חדשה, מצאתי כיוונים חדשים לעבודה ובכלל המוח חזר להיות רענן ומלא פתרונות יצירתיים. אז בנימה אופטימית זו (ומסכמת) אני פותחת פרק חדש ביומן, "החיפוש השפוי שלי אחר עבודה".
היום יום א לשבוע הרביעי (כי ראשון הייה חג , דהה), אני מתחילה לא רק לחפש אלא גם למצוא עבודה.
אז הטיפ שלי עלייכם, כי אני אוהבת לתת טיפים, חלס עם האלכוהול, בסוף תיראו כמו הומור סימפסון, קומו מהספה, תעשו דברים ובעיקר סקס, זה טוב לנשמה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
