עבורי התואר "מחפש עבודה" מעלה קונטציות שליליות לרוב: אבטלה, שעמום, יאוש, חוסר כסף, בירה, גופיה לבנה מלוכלכת וזקן בן שבועיים (נכון אני בחורה... אבל זה מה שעלה לי לראש). אולם, עבור כמה אחרים עולה הקונוטציה של שוק הזדמניות חדש. משהותי בעולם ערור זה של חיפוש עבודה גיליתי תופעה מעניינת, חוסר מזלו של אחד הוא הזדמנות עסקית מעולה עבור אחר. עולם חיפוש העבודה גדוש בשני סוגים של אנשים: כאלו שמחפשים, וכאלו שמצאו, כלומר מצאו על חשבון האחר. קיימת תעשייה שלמה שתירגמה את היאוש לכסף: שידרוג קורות חיים, הכנה מקצועית לראיונות, הכנה למרכזי הערכה, חברות כח אדם שמוצצות לך כסף מהמשכורת העתידית ומה לא. מה שיותר גרוע מלקחת לך את הכסף, זו הגזילה המודעת של הבטחון העצמי שלך. אני מדברת על כל הכתבות ל"איך למצוא עבודה" ו"טיפים למחפש" וכל מה שתקראו באתרי הדרושים השונים למינהם. בין השורות החיוביות כביכול מסתתר לו המסר האמיתי, "בלעדינו לעולם לא תצליח" ,"וזה שלא מצאת זה לא המצב בשוק, זה אתה". אותם מסרים מזדחלים להם לתת מודע שלנו, מכרסמים בשארית הביטחון העצמי שעוד נותרה ומביאים אותנו להוציא את השטרות האחרונים שעוד נותרו בכיס, לרכוש שביבי תקווה. למעשה אותם כתבות הם מסרים פרסומיים גרידא, אשר כתובים תחת מסווה של אוביקטיביות ומומחיות, אשר רוכשים את אמוננו יותר בקלות. הרי אף אחד (אף אחת, במקרה הזה) לא הייתה מקשיבה לאיזה חתיך בלונדיני, ללא חולצה והמון קוביות, שרומז על שדרוג קורות החיים. מציאת עבודה היא לא סקסית, אלא מקצועית. וכולנו רוצים לדעת מה הטיפ של רויטל המנכלי"ת של עבודה עכשיו, שלובשת חולצה מכופתרת ומכנס שחור ודופקת חיוך של מליון דולר. אבל איך יכול להיות שאותו טיפ מתאים גם למהנדס וגם לקוסמטיקאית. חיפוש עבודה הוא תהליך קשה, אשר תלוי המון במזל ומקריות, ולאו דווקא בכם. נכון צריך לשלוח ולשלוח ולהישאר אקטיבים ואופטימים, אבל פרייארים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
