הנה הזמן עובר לו, אני חודשיים עם החמודה שלי, מתקדמים לאט ורגוע, ובין לבין שנינו עסוקים. אני בלימודים שלי , חיפושי העבודה, חברים,

והתנדבויות, והיא, בלימודיה ובעבודה. כל אחד בין לבין מוצא את הזמן כדי להיפגש ולהעריך את הזמן הטהור שלנו ביחד, ולהתקדם שלב אחר שלב, לעבר עתיד

לא ידוע, אבל בתקווה שנלמד ונתקרב יותר אחד לשני.
לא מזמן אירגנתי יחד עם חברים מסיבת יום הולדת לחבר, שהיה ממש מרוצה מיום ההולדת וההפתעה המדהימה שעשינו לו , והרגשתי ממש טוב עם עצמי בקטע הזה

שהנה, הצלחתי לעזור לו ולהפתיע אותו יחד עם כולם. מצד שני, אני מרגיש קצת חרא עם עצמי. אולי אני מתחיל להבין קצת איפה הפאקים שלי ועל מה אני צריך

לעבוד יותר. היום נפגשתי עם חברים ונסענו לממש מתנה של קורס נהיגה שנתנו לחבר שהיה לו את יום ההולדת, וזוג חברים הצטרף. עזרתי לבחורה שלשום עם

הכלבה, לאחר שסימסה לי לבוא וראיתי את מצב הכלבה וחשבתי שחמור, אז חיפשנו וטרינר וקיצר היה קצת בלאגן, אבל למחרת הכל הסתדר. היום, אני קצת

קיבלתי נזיפה, שהלחצתי אותה ואלוהים יודע מה, ואני מתחיל להגיד לעצמי שאני מצטער שהתערבתי, ויש מצבים שאתה מנסה לעזור ולמרות שעזרת אתה יוצא

חרא.אז הפעם למדתי , שיש מצבים שעדיף לא לעזור, לשמור מרחק מסויים, מאשר לעזור ואז גם לקבל זבנג בראש על הרצון הטוב לעזור, שזה פשוט מדהים

שאנשים במקום להעריך פשוט מקטרים. מה שכן, למדתי שלפעמים אני לא שם לב ולדעתי זה קרה לעיתים רחוקות ולצערי גם היום, שדיברתי על עצמי בלי להקשיב

לסובבים על מה שהם רצו להגיד על החוויות שלהם, אבל זה לימד אותי, שבעצם זה לא כי כזה אני, רחוק מזה, אלא כי אני כל הזמן מקשיב לכולם, כולל

בהתנדבות, וכוס אמק, אין לי למי להוציא את זה באמת, וזה עצוב. זה מצב מחורבן, כי גם אף אחד לא מסוגל ולא יכול להבין אותי. וכן, רק גוברת בי

המחשבה שברגע שאני אמצא עבודה, אני אלך לעזרה מקצועית, ולו רק כדי לעזור לעצמי ולהגיד גם מדי פעם שמותר לי להיות מניאק וקצת אגואיסט כי אני הכי חשוב

מכולם, כן, ככה זה.
והנה לא מזמן סיימתי את התפילת שישי, לפחות הוצאתי את כל הכאב ואת הנשמה בתפילה לזה שיושב למעלה, שרק איתו יש לי איזה דיבור ושהוא מקשיב בלי לשפוט
אז פעם בשבוע, שישי שלי, אני מנקה לעצמי את הנשמה, עושה לעצמי את חשבון הנפש, מפיק את הלקחים, וממשיך הלאה, קדימה, בצורה טובה יותר
נקווה שזה יתקדם הרבה יותר טוב כל פעם בצורה טובה

המשך

והנה, לאחר שכתבתי לי את החלק הראשון, החברה המקסימה שמה לב איכשהו שמשו לא בסדר איתי רק מהשיחה במסן
החליטה שהיא תקפוץ לכמה זמן, 20 דקות נסיעה ממני ברכב, למרות שאמרתי שאין צורך, היא רצתה לבוא.
חלק ממנה רצה לבוא, כדי להיות שם בשבילי, למרות שלא היה צורך, וחלק , כי היא מתגעגעת אליי בטירוף.
אז הגיעה, ישבנו פה, דיברנו, והיא גם דיברה..תקשורת נהדרת שמתפתחת כל פעם מחדש, מתקרבים יותר, נדלקים יותר,
וגם נתנה לי רעיונות לעיצובים שאני צריך לעשות, מקסימה שכמוה. לאחר מכן נחנו קצת, וראיתי שהיא מתעייפת אז הצעתי לה לישון אצלי, הבאתי לה בגדים

ונרדמה פה, ולאחר מכן בבוקר, הערתי את המתוקה שלי בחיבוקים ונשיקות, הצקתי לה קצת:) והיא התארגנה ונסעה ישר לעבודה על הבוקר...לצערי הרב.
אבל לא נורא, נתראה שוב בקרוב, מתגעגע אליה כמו שהיא אליי, ומאמין ומקווה שזה יתקדם הלאה בצורה נפלאה יותר מתמיד

שלכם