בחיי שאני לא יודע מאיפה להתחיל...

כבר כמה זמן שאני לומד את לימודי הארט דיירקטור, לחץ אטומי שכזה. 4 חודשים(מחר) לי ולבת הזוג שלי, עדיין בחיפושי עבודה, משתדל לעזור בבית, משתדל לחיות, משתדל לעשות טוב ולעבוד כל הזמן על עצמי, ולפעמים יש את הנפילות האלה. היום, לא יודע, כבר נשבר לי קצת כזה..אני בקושי רואה אותה כי היא עסוקה בלימודים מבחנים ואני גם עסוק, וכשאנחנו מוצאים זמן להיפגש היא מנסה לתמרן אותי לפי איך שנוח לה, דבר שהסברתי לה שלא מוצא חן בעיניי, כי גם אני עסוק, וצריך ללמוד להתפשר. כשאני אומר לה "נראה" אז היא נעלבת. כשהיא מבקשת להיפגש, היא משאירה אותי באויר לגבי התוכניות האלה דבר שמעצבן ומשגע. היום נמאס לי, אני מרגיש חרא. ואני לא מבין למה אני נותן לה את הכוח הזה להרוס לי את היום , סאמק, אני אדון לעצמי. אבל אני אוהב אותה, ואני יודע שהיא אוהבת אותי, שהיא רוצה להיפגש איתי, אבל לא מודעת לכמות השיעורים והלימודים שיש עליי, היא לא משתדלת להבין. ואז היא עוד מקטרת שלא נפגשים מספיק, כשהיא זו שדופקת את הפגישות בגלל עיסוקים כאלה או אחרים. הייתי בדיוק אמור ללכת כרגע להתאמן להוציא קצת ת'עצבים, והיא עיצבנה עוד..ביאסה אותי. יצא לי החשק ללכת להתאמן, אני אקח את הזמן להירגע עם עצמי, ואז בערב ללבוש את מסיכת השמחה ליום ההולדת של ידידה.  איזה דפוק אני, חשבתי להפתיע אותה עם הרביולי הטעים שלי לבוא אליה להביא לה לאכול, שתלמד חזק למבחן מועד ב מחר. ואז בשבת ניפגש או משו. המחשב אצלה לא חזק לגרפיקה ואצלי כן, אז היא לא עושה את המאמצים לבוא אליי כי אצלי אני יכול להכין שיעורים ואצלה לא. אני מאמין שזו רק תקופה כזו, בקרוב פסח יהיה חופש יהיה זמן להירגע. 4 חודשים ביחד והיא גם עושה פרצופים לבוא למשפחה שלי בפסח לראות איזה אוירת שמחה יש אצלנו ושמח ואוכל וכזה, אולי קצת מפחיד אותה. אז אמרתי לה אוקי זה בסדר אל תבואי, אני אבלה את החג אצלהם ואיתם, יעני עם המשפחה שלי. ואולי קצת געגועים לא יזיקו לה.  אני מרגיש קצת אבוד בזמן האחרון, הכל נופל עליי ודי נמאס לי. אני צריך להיות עסוק לחיות את חיי ולהפסיק להתגעגע, אבל זה בלתי אפשרי. וזה הכוח של האהבה הזו. סתם בא לי לפרוק הכל, אולי אני מגזים אולי לא, באתי להתפוצץ פה במקום במכון הכושר, לפחות זה יעשה לי אולי קצת טוב, חשבתי ללכת לחבר הילדות שלי אבל הוא עובד, אז הנה הברירה האחרונה שלי. אני אצטרך לדבר איתה על הכל, להסביר לה מה מציק, להוציא את זה, לא להתווכח, אבל לנסות להבין אותה ושהיא תבין אותי. יהיה טוב, כמו שכולם אומרים. אני צריך להתעלות מעל עצמי ולהיות סבלני וסובלני יותר. להקצין פחות להיות יותר אופטימי, והכל מתחיל בשינוי התודעה. אמן

שבוע נפלא לכולם