טוב,

 אז היה לי היום יום בהחלט מוזר -  אמש ישנתי רק 5 שעות בלילה ! ומשם, רק המשכתי להתהפך מתחת לשמיכה. ואז, כשסוף סוף יצא לי לישון שוב, היה לי חלום מוזר על שהוריי קונים עוד בית במקום אחר בשכונת עוני. ואבא שלי היה זה שקנה את הדירה וגרתי איתו ( אגב, בחלום שלי הוריי לא היו גרושים, גם במציאות הם לא ). אז יצא שגרתי איתו בבית דירות קטן והיה לנו שכן שהיה מתעצבן אם היו מצלצלים לו בפעמון הדלת. קטע מהחלום שאני זוכרת היטב, היה שהדלת הקדמית התפרקה ואני פלוס שכנים נוספים שהכרתי בחלום, עומדים מחוצה לבית, בחצר. ואז עמדתי מול הדלת של אותו שכן וצלצלתי אצלו. והיה מוזר לגמריי, כי השכנים אמרו לי שיש לו תרנגולת שהוא אימן בכדי שתתקוף מי שמעצבן אותו. בקיצר, זה היה ממש ממש הזוי. מטורף.

 עכשיו, מכיוון שלא מכירים אותי - חשבתי להציג עצמי כניקי ( שם בדוי , מטעמי בטיחות והגנה ופרטיות ) ואני אוהבת יותר מהכל - לשיר. עכשיו ברצינות,מוזיקה היא כל החיים שלי ומאידך, אני גם מאוד פילוסופית, רוחנית ועמוקה. וכן, אני מאוד פתוחה ומדברת בגובה העיניים. אומרת כל מה שאני חושבת גם בנימוס ובלי טאקט. וסקרנית.

 מה שלא טוב אצלי זה הביקורתיות, הפרפקציוניזם שלי, הפחדים שלי שעם חלקם כבר התמודדתי והשאר לא - כי אני מתעלמת בכוונה ובלי כוונה והזיכרון שלי - כי לפעמים אני זוכרת ממש טוב ולפעמים לא, אז יוצא לי לגמגם את המילה "זה, זה, נו זה..." כתוצאה מהתאמצות להיזכר.

 אין לי במה להתבייש כשאני כותבת את כל זה ואומרת את הנ"ל אפילו פנים אל פנים. כיוון שבעבר היה לי חשוב לדעת מה אחרים חושבים עליי ולנסות להשתלב בין כולם ולהיות הכי נורמאלית ושפוייה כמו השאר. למדתי שצדקתי וטעיתי כאחד באישואים הללו -

 1. כבר לא איכפת לי מה חושבים עליי, כי אין על מה להרהר בעניין.

 2. זה שאני מנסה להוכיח שאני אחראית לחיי ושאני רוצה להתבגר, לא אומר בהכרח שאיני "שרוטה". לכל אחד יש את ה"שריטות" שלו. העיקר הוא לקבל כל אחד עם השטויות שלו ולא לתייג אף אחד לשום פוזה. לקרוא למישהו ערס, פרחה, "פוזאיסט" או לשפוט בנאדם לא הופך אותנו לחכמים יותר.

 3. אני יודעת מהם הערכים שלי. החינוך שקיבלתי פקח את עיניי להסתכל בהיבט אחר על העולם והחיים בפרט -

 שלא משנה מה יהיה הטרנד הבא, גם הוא יחלוף. למדתי שהדברים החשובים בחיים הם: המשפחה, האהבה והאמונה. אומנם איני באה ממשפחה דתייה או חרדית, אך אני מבינה את המשמעות בכוחה של האמונה. ותמיד פניתי "אליו" בעת צרה ובעת שמחה. אלה שלא מאמינים וגם אלה שמאמינים בכוחו, תמיד ידעו ש"הוא" שומר עלינו מכל צרה ושכל מה שהוא עושה, זה לטובה.

 אולם, החוזק האמיתי שלי לא היה אמיתי אם לא היה לי את האומץ. יש לי אומץ מיוחד שבאמצעותו עברתי את כל מה שעברתי וחיזק אותי פסיכולוגית, מנטלית, פיזית, נפשית... הכל. למרות שאני "ריגשי". אבל, יוצא לי לשלוט בזה, לעיתים נדירות. לא זוכרת ויודעת מתי, אבל נדירות. =]

 הפואנטה שאני מנסה להגיע אליה - היא שאיכפת לי מאחרים, יותר מאשר עצמי, ככה היה אצלי תמיד. מהחוזק והאמונה שנטעה בי, הכוח שלי הוא לא להישבר והייתי רוצה ואני מוכנה להחדיר בכם את האמונה שלי. כי לחיי לא היו משמעות מבלי לעזור לאחרים, להקשיב להם, לחבק ולתמוך. אם אי פעם תרצו לדבר - על כל נושא, הנני כאן ועם ראש גדול על הכתפיים.

מקווה שהבנתם כבר מי אני... ובנימה זו, מאחלת לכם יום טוב ורגוע, בכל צבעי הקשת והמשך שבוע נעים. 3>3>3>

           !!! with all my heart, Nickey