טוב,

 אחרי שעבדתי ממש קשה על להמשיך ולכתוב המשך לסיפור, הנה סוף סוף פרק נוסף . מקווה שתהנו.. =]

מאירועי הפרק הקודם -

" בוי, יש לי יותר קלאסה משלכם אי-פעם יהיה.." – הטיל עליהם.
 "בוא'נה, קלאסה הגעת לבצפר וכבר מתחיל להגיד מילים מפוצצות !"
 " לך תזדיין "
" ג'י, עוד מילה מפוצצת ", אמר איתן בציניות.

 - 5 -

 לקסי הלכה בצעדים מהירים על האבנים הורודות והאפורות, המסודרות לפי קבוצות במדרכה. היא קרבה אל בניין בית הספר והחליטה להיכנס מהשער האחורי. היא כבר הייתה לבושה במכנס לייקרה כחול, ומתחת למעיל החום הייתה אותה חולצת מלמלה סגולה, שלבשה היום בשיחה עם פרופסור גריפין. לפתע, הבחינה בחבורת הבנים, העומדים ליד בניין בית הספר ומסתלבטים אחד עם השני.
 " יו !.. מישהו מתקרב.. תחביאו ת'מיכלים..!", קרא ביילי. אשר הכניס את התרסיס בתוך מעילו, טרנט עשה כמותו ואיתן, תקע התרסיס מאחוריי גבו בתוך מכנסיו.
"רגע..", ניסה ביילי לזהות את הדמות שהלכה והתקרבה אל מול עיניו. "... זו רק בחורה.."
 "היי, מותק.. ", צעק אשר לעברה. " מו.. מותק.. בואי רגע!..", ואז אמר לעצמו כך שכל חבריו ישמעו,"... אני רוצה לאכול אותך עם כפית! לעז-זל!.. "
 " אשר..  אל תגיד את זה - היא לא פנויה בשביל גבר כמוך...-  היא צריכה גבר אמיתי, כמוני.. ", אמר ביילי ומשך בצווארון מעיל.
 "גבר ?! אתה עדיין מסתובב בבית עם פיג'מת סקובי-דו ואתה עוד קורא לעצמך גבר..??? תעשה לי טובה..!", הניד ראשו, כשאיתן וטרנט החלו לצחוק בקול. לקסי המשיכה להתקרב עוד ועוד אל המקום בו עמדו הבנים. היא חייכה אליהם חיוך מוזר ומסתורי ולא אמרה מילה. היא המשיכה ללכת לעבר הדלת.
 " היי מותק, מה את עושה כאן בשעה כזו בבצפר ? מה יש לך לעשות שם כבר? בואי לשחק איתנו !", צעק אליה איתן. היא פתחה את הדלת ונכנסה לבניין. היא עלתה במדרגות אל הקומה השנייה וצעדה במרץ אל כיתת הפיסיקה למתקדמים.
  היא פתחה את דלת הכיתה ונכנסה לתוכה ואמרה, " פרופסור גריפין, אני חושבת שמצאתי בשבילך משהו..", חייכה בערמומיות.
 הוא חייך אליה ואמר. " יפה, מיס ניוסבון. הראי לי. "
 " כן, פרופסור גריפין ", אמרה בלי למצמץ. היא יצאה מהכיתה ופרופסור עקב אחריה מחוץ לכיתה.

 באותו הזמן איתן, אשר, ביילי וטרנט החלו לרסס עם מיכלי הצבע הצבעוניים, על אחד מהקירות האחוריים של הבניין.
  " קלטו את זה !", קרא איתן. על הקיר היה רשום כעת – אוניל מסריח!
  " אוניל מסריח ! וו-הו!", צעק ביילי.
" אוניל חרא !", צעק אשר. " כן!"
  " אוניל....", צעק איתן בעיניים עצומות ופקח אותן וראה – מולו יצאו מהדלת האחרית, הנערה הבלונדינית, לקסי ולצידה לא אשר מאותו אחד...  הפרופסור גריפין !!!
 ".. חרא...", אמר לעצמו ולחבריו." תברחו!...", צעק והחל לרוץ הכי מהר שאפשר ככל יכולתו. האחרים נסו מהחצר כל עוד נפשם בם, אבל טרנט עצר לרגע במקומו, נעמד וראה מה קורה לאיתן." איתן..!", צעק אליו.
פרופסור גריפין רץ אחריו, הוציא מכיסו מזרק דומה למזרק שבו השתמש על לקסי, הצליח לתפוס בצווארון חולצתו הכחולה של איתן ולא הרפה ממנו.
  " היי... מה אתה עושה ?!?!", צרח ואז, גריפין החדיר את המזרק לצווארו. איתן נאנק מכאב. " אההה.... !", איתן היה מטושטש. הוא חש חולשה ומן שיתוק המשפיע על גופו. הוא הבחין בראייה מעורפלת בגבר שעומד מולו ובחורה שרצה אליו.
 טרנט שהיה עד לכל זה, נשא עיניו בהלם. הוא לא האמין למראה עיניו. אבל, גריפין שכעת הבחין בו מרחוק אמר ללקסי. " הישארי פה עד שהוא יתעורר.."
 " כן, פרופסור.."
  גריפין פתח במרדף כנגד הזמן אחריי הבחור שלפניו וטרנט, ניסה להתחמק ממנו כמה שיותר מהר ויותר רחוק ממנו. טרנט רץ לרחוב מקביל משכונת מגוריו וחלף מול סמטה קטנה. הוא עבר על פניה שוב ברגע שראה, שהגבר מתקרב אליו ונכנס לתוכה וניסה לעלות על קיר הרשת. הוא שם רגלו אחת אחריי השנייה ברשת ועלה הכי מהר שיכל. מישהו תפס בקרסול רגלו הימנית ומשך אותו כלפיי מטה!
 " מה אתה רוצה ??", שאל בפחד עמום, "..אני אתן לך מה שתרצה – רק תן לי ללכת..!", הרים טרנט את ידיו למעלה.
  גריפין עמד שם מול טרנט ודחף אותו אל שקי האשפה הזרוקים, ליד רשת המתכת. פניו נראו מאיימים ומפחידים יותר מאשר פעם. בידו האחרת הוא החזיק את המזרק הנוסף.   
" מה בדיוק אתה רוצה לעשות לי ?!", נלחץ טרנט מרוב בהלה.
 " אני רוצה לדעת מה ראית...", אמר גריפין בלחישה רכה.
" אני לא ראיתי כלום ! אני לא ראיתי כלום ואני גם אספר שלא ראיתי..!", אמר טרנט שהיה שרוי בלחץ ובבהלה עוד יותר. " אני נשבע! אני נשבע!.. אני מבטיח לא לספר..!" 
 " אני לא מאמין לך..", הניד גריפין את ראשו בשלילה, אמר בחיוך מרושע והתקרב אל טרנט בשני צעדים נוספים.
" נו ?! אני נשבע! אני נשבע ש..שלא אספר!.. בבקשה.. רק תן לי ללכת..."
  " אתם בדיוק אותו דבר -...",
" ..מה 'תה מדבר ?!", טרנט העביר מבטים מהירים בין גריפין למזרק.
 " כמו כל הילדים – תמיד מבטיח... ולא מקיים. " אמר גריפין והמשיך להתקדם אל טרנט.
 " לא, חכה רגע..! חכה...  לאאאא!...", אמר טרנט וניסה להגן על גופו. גריפין משך את טרנט במעילו ואמר, תוך כדי שהוא אוחז במזרק. " אל תדאג, אתה רק צריך .... להירגע!"
 "לא, עזוב אותי!.. מה אתה רוצה ?!..היי...!", צרח ועיוות את פניו בכאב, כשגריפין דחף אותו בכוח אל גדר הרשת ממתכת על בטנו.
 
 " היי!.. מה אתה חושב שאתה עושה?!?!?", נאבק טרנט בגריפין, כשגריפין נצמד אליו, סובב את זרועו הימנית לאחור ומשך אותה.
 " אח...!", צרח.
  " אל תדאג !... אתה תהיה ", לחש אל תוך אוזנו של טרנט, כשלחץ את המזרק בעורפו.
    "... מושלם. " 

 סליחה על הפרק הקצר - אני עוד כותבת וזה עדיין מבלבל גם אותי. החשוב הוא שאני מיישמת כמה מהעצות שלכם בסיפור, ( ספויילר ) לגביי מערכת היחסים בין קירה וקונור - יש התפתחות.