כשהגיעה לבסוף לדלת הכניסה הראשית, צלצלה בפעמון הקטן, שאליו היה מחובר חוט ארוך שהיה תפוס מצידו השני, דרך חור בקיר. מעבר לדלת נשמעו נקישות של נעליים וקרקוש ידית הדלת העגולה. פרופסור גריפין כעת עמד מולה והסתכל עליה בדאגה.
 " אלוהים אדירים, בריאנה..  מה את עושה בחוץ ? יורד גשם זלעפות. היכנסי מייד, את רטובה עד העצם !"

 היא דרכה על המרבד תחת דלתו וגירדה את נעליה הרטובות בו, כאשר היא רועדת מקור ומהלחות הספוגה לבגדיה ולעורה.
 " שבי כאן ואכין כוס תה ",  פקד עליה והיא התיישבה בכיסא העץ המרופד שלצד פינת האוכל, בארשת מאוכזבת וחסרת ביטחון. את עיניה השפילה ארצה לנוכח חוסר השליטה, שהפגינה בביתו של קונור. אומנם מלהיזכר בנעשה ליבה התרכך ועל אף זאת עיניה הפעורות בהלם ופניה העלו מבע נוקשה ורציני ושיפוטי כלפיה. אפוא תשומת ליבה לא הייתה נתונה זמן רב מאז פרופסור גריפין הציע לה משקה חם תחת קורות ביתו, והנה הוא ניגש אליה עם ספל בהיר ועגול, שנראה כצלוחית מרק זעירה ואדים מהבילים עלו לחלל החדר.
 " שתי.. ", לחש בקול רפה. " עכשיו, ספרי לי מה קרה ?"
 היא לא הצליחה להישיר מבטה אליו מהבושה והאכזבה שרבצו בתוכה. דמעות נוספות החלו לעלות בקצות עפעפיה וזלגו במורד לחייה.
 " די, די... ", אמר וניגב את לחיה הטחובות במטלית קטנה שהוציא מכיסו החיצוני של הז'קט אותו לבש. " דברנו על זה – אין לך על מה לבכות. איני רוצה שתהיי עצובה, ובכל זאת הכול בסדר, יפתי. כעת, ספרי לי בדיוק מה קרה. "
 היא לקחה נשימה עמוק לריאותיה והשיבה במרירות. " אני לא יכולתי. לא הצלחתי לגרום לו ל-לפנות לצד שלי, שלנו. אני פעלתי לפי התוכנית והוא לא שם עליי. הוא אמר שהוא מאוהב במישהי אחרת. ואז, פשוט .. התפוצצתי. "
 בטרם עצמה את עיניה הדומעות בכאב, התייפחה שוב, עדיין ישובה על כיסאו אך כפופה מעט.
 " הוא אמר במי ?", חקר בעדינות והניח את טלפיו לצידי זרועותיה.
 היא הנידה ראשה לשלילה וטלטלה גופה קדימה ואחורה. על לחיה היו סימנים של טיפות מים ארוכות.
 " לא יודעת, אבל – "
 " אבל, מה ?", לחש כל מילה בנפרד.
 " אני בטוחה במאתיים אחוזים שזו קירה פורד. כלומר, ראיתי איך הוא מסתכל עליה. " נשאה עיניה בחשדנות לתוך אישוניו. ברגע זה, פרצופה שידר מלנכוליות מוחלטת ודיכאון עמוק. עפעפיה נסגרו בעייפות וברפיון, והיא חשה כעומדת ליפול על ריצפת הקרמיקה הקרה, על אף שגריפין החזיקה במעלה כתפיה. היא נפלה לפנים והוא ליפף את זרועותיו החסונות והעטופות בשרוולי הז'קט סביב גופה הקטן.
 " הס, הס יקירתי ", ניחם. " הכול יהיה בסדר גמור. אל דאגה, עוד תמצאי דרך לשכנע אותו לעבור צד. " הביט בהרהור אפוף עורמה ונקמני.
 " תודה, מר גריפין, על הכול. אתה צודק, אתה תמיד צודק. "

סליחה על הפרק הקצר, עוד לא סיימתי את הפרק הבא אותו אפרסם רק ביום ראשון. מקווה שיש לכם סבלנות !!!!!!