לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


זמרת/ שחקנית. חולת אופנה, טלויזיה, מחשב ורכילויות מעולם הבידור ההוליוודי !!!!! בזמני הפנוי כותבת, תופרת, שומעת מוזיקה, מנגנת בגיטרה או בפסנתר, שרה בקולי קולות..... ולישון זה התחביב האהוב עליי

Avatarכינוי: 

בת: 39

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2009

פרק 12


היי... מה קורה ???? אצלי הכול נחמד, כרגיל.

 אני ממשיכה לקרוא את ה- "Interview with the Vampire", והוא קצת מעיק לי. לפעמים, כי הכתב ממש קטן שזה הכי מעצבן. ולמרות הזיכרון המדהים שהשתפר אצלי והמילים החדשות, לפחות לעומתי שלמדתי - זה מרגיש לי כאילו לא בא לי לקרוא אותו.

 ואני מכריחה את עצמי. למה ? כי אם לא אעשה את זה, ארגיש שאני לא עושה משהו פרודקטיבי עם עצמי, ואף שאני לא חכמה מספיק.

 אין לי מושג למה אני חשה ככה, כנראה שזה כך. אני רק יודעת שזה באמת ספר מדהים, ושהצבתי מטרה יחידה, לנסות לקרוא לפחות ספר אחד טוב. ואם זו רייס במקרה, זה מעולה בשבילי. אני בדיס-אוריינטציה כרגע, ומאוד לא מפוקסת כרגע. המוח שלי עייף. אני עייפה פסיכולוגית ומנטלית. אני זקוקה למנוחה.

 טוב, אני אעבור לחדשות אחרות. הסרט החדש מסאגת דמדומים, ירח מולד עלה לאקרנים החודש ב-51 מדינות !!! ובחודש הבא אולי יגיע אלינו. אולי, אני מדגישה.

 העלילה בחלק השני מתקדת על התאוששותה של בלה מתקיפתו של הערפד שתבע את חייה, וכעת היא חוגגת את יום הולדתה עם אדוארד ומשפחתו. אולם, לאחר תאונה קטנה שקרתה במהלך החגיגה כתוצאה מדם שנזל מבלה, מראה שהיה עז מדי כלפיי משפחת קאלן. מחליטים הקאלנים לעזוב את העיר פורקס, וושינגטון למען ולטובת בלה ואדוארד. שבורת-לב, מוצאת בלה נחמה בהתנהגות חסרת זהירות בחייה ובמקביל נרקם קשר בינה ובין ג'ייקוב בלק ( טיילור לאוטנר ).

 לא אספר יותר מזה, כי אז זו לא תהיה הפתעה.

 

 עכשיו, אחרי ששכחתי, לא בכוונה, לעדכן פרק נוסף, הנה לכם בתוספת תמונה מהממת של שני המהממים - רוברט פטינסון וקריסטן סטויארט => אדוארד ובלה, בשבילכם !!!!!

 

  

are they cute, or what ?

 

  ועכשיו, שתהיה לכם קריאה מהנה !!! =]

 

                                         * * * * * * * * * * * * * * * פרק 12  * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

 

 מאירועי הפרק הקודם -

 

 " הס, הס יקירתי ", ניחם. " הכול יהיה בסדר גמור. אל דאגה, עוד תמצאי דרך לשכנע אותו לעבור צד. " הביט בהרהור אפוף עורמה ונקמני.
 " תודה, מר גריפין, על הכול. אתה צודק, אתה תמיד צודק. "

 

 במקביל, קונור שישב בביתו ניסה עדיין להבין מה בדיוק קרה – הקטע המוזר של בריאנה הטריד את מנוחתו והמחשבה על כך לא פסקה והתחבטה במוחו. האירוע חלף מול עיניו כסרט נע, והוא ממשיך לפסוע בקצב, כולו מתוח ונרעש משתדל לשכך עצביו.
 תיפופים רכים טפחו על דלת הכניסה
והוא העביר מבט חטוף וחשדני לעברה. אז צעד אחר צעד, התקרב אל הדלת וכשעמד חצי מטר ממנה, הניח ידו הימנית על הידית העגולה והחומה וסובב...

 הוא חש הקלה עצומה לראות את דמותה של קירה, בוחנת אותו בעיניים שואלות וגדולות תחת המטריה הירוקה שלה. היא רק ניצבה לפניו ללא נוע, מבלי לקפל את מטרייתה.
 " אפשר להיכנס ?", שאלה בנימוס חיש מהר למרות שידעה שאין צורך. היא הבחינה בארשת פניו ההמומות והתייחסה לכך שמבטו אינו ממוקד בה לחלוטין.
 " היי, הכול בסדר ?" , כיווצה עיניה בגבות מורמות, בעת שקיפלה המטרייה וניערה אותה מטיפות הגשם הרבות, שהרטיבו אותה.
 " אני... ", מלמל בריחוף. הוא נראה שקוע בעניין אחר והיא נדנדה בראשה כדי שימשיך את דבריו, אפוא מילותיו נתקעו זו בזו והוא לא יכול היה להגות מה שגם לא להסביר בפניה את הנעשה.
 " אהמ, כנסי..", התכוון והיא צעדה לתוך ביתו, לבושה בחולצה צהובה עם קשקושים וקווים בצבעי שחור, ירוק בהיר וכהה וורוד אפרסק, שבצבצה מתחת למעילה השחור ומכנסי ג'ינס כהים צמודים, לרגליה היו מגפי בוקרים מעור חום.
 " אז, מה קרה ? מה זה הפרצוף הזה...", והורידה את תיקה האפור והמעוצב בשלל צבעים מגבה והניחה אותו על השטיח ליד הספה. היא לא הספיקה לראות את הכד התכול השבור לרסיסים המונח לצידה על רצפת הסלון. רק עד שפנתה לאחור והשיבה מבטה אליו, הצליחה לחוד בפניו שאלתה.
 " מה קרה ?", בהתה בו. " מה יש, למה אתה מסתכל עליי ככה ?"
 הוא שתק.
 " קונור..", נופפה לו בידה. " על מה אתה מסתכל ?"
 הוא בלע גוש שעמד בגרונו ולבסוף אמר. " כלום. אני רק...", ניסה להתחמק מעט מתגובתה ויחסה כאחד. " אני צריך לנקות כאן.. ", סח והלך למטבח ולקח בידו את המטאטא ואת היעה שבארון התחתון תחת הכיור.
 " מה... ?", לא הבינה וראתה לצד האח הגדול, גדוש העצים השרופים בידי האש – שברי חרסינה, נוזל שקוף, נוזל אדום ופרחים לבנים מפוזרים ברחבי השטח. היא כרעה על ברכיה ואספה בזהירות, את השברים בכפה כשקונור בא כמה צעדים לפניה וביקש. " לא, אל... ", הניח את ראש המטאטא על הרצפה כשנתנה בו עיניה
ואמרה. " מה ? אוי..", נבהלה לרגע ובחנה את כפה – היא נדקרה בקצה אגודלה.
 " א-אמרתי לך להיזהר.. ", אמר ואסף את השברים מידה והניח אותם ביעה. הוציא את הפיסה השבורה שדקרה את אצבעה ושם אותה יחד עם החתיכות הנוספות בכלי, קם וחזר למטבח לזרוק את השברים בפח הזבל. הוא לקח סמרטוטים צבעוניים ושב לאיזור הסלון, לנקות המים שהתפזרו ולחלחו לחריצי הרצפה. היא שאלה כמה ממנו ועזרה לו לנגב את הכול.
 " אז... ", החלה להגיד
שוב. " מה קרה בעצם ?"
 הוא מחק את שפתו התחתונה ודיבר. " ובכן, בריאנה הייתה פה. איתי. היא... "
 קירה נשפה אוויר דרך אפה והנידה ראשה כלא מבינה וכדי לדרבן אותו להמשיך.
 " היא...", גמגם. " היא הציעה ללמד אותי בשיעורי מתמטיקה, וגלשנו לדברים ..אחרים. במקום זה, היא פתאום מתנפלת עליי ומנשקת אותי. "
 " היא נישקה אותך ?", חייכה בתדהמה, כאשר הרים קצה אחד משפתיו והעלה חצי חיוך על פניו.
 " כן. " התבייש וחש שאולי וייתכן הוא מסמיק בשלב זה. " לא כל כך.. אהבתי
את זה. "
 היא בחנה אותו בסקרנות תמוהה. " למה ?" – עיניהם נפגשו. עיניה החומות שהוארו על ידי שלהבות האש באח, קיבלו בהירות נוגה בקשתית שהצטבעה בירוק נמרי מכשף. הוא נפל עמוק לתוך מבטה וכמעט ששכח שבעצם דברה איתו. כנראה שלא יוכל לחכות לנשף להגיד מה על ליבו. הוא ייאלץ לתפוס את עצמו בידיים ו...
 " וואו, אתה פה ?", ניסתה למשוך את תשומת ליבו. הוא הנהן ועם זאת, המשיך לנסח מילותיו בזהירות לומר לה בדיוק וברור את רגשותיו אליה. היא חשה שהוא מנגב את ידיה במגבות הרטובות, לכן הוא מיהר לענות.
 " את, שאלת למה.. "
 " כן. אתה נראה די מוזר. וגם מתנהג בצורה דומה. "
 " אני, לא אהבתי את זה בגלל... שאמרתי לה שאני מאוהב ב-מישהי אחרת." הסביר.

  " באמת ?", חייכה באושר. " זה נהדר. מי זאת ?", התעניינה. ליבו עשה סלטות כפולות ופעם כפי שמעולם לא הלם לפני. עכשיו הוא הרגיש די לחוץ ועצבני. הוא חייב לעשות את זה, זה עכשיו או לעולם לא, חשב לעצמו. הוא לקח נשימה לבפנים ועצם עיניו לשנייה בודדת אחת ואמר.

  " אני... אני מאוהב בך ", התוודה. חיוכה הרחב ירד משפתיה ופניה העלו מבע של שוק טוטאלי. פיה היה פעור לאורך קטן מאוד ועיניה לא מצמצו אפילו פעם אחת למשמע דבריו. הוא חשב שאולי עשה טעות גמורה, כשגילה לה את אשר על ליבו. האם הייתה זו טעות ?
 ' בבקשה, תגידי משהו... ', הרהר לעצמו.
 " תגידי משהו...", פלט לא בכוונה ואפילו לא ידע שאמר את המילים הללו. היא השפילה את עיניה מטה והתיישבה על ברכיה. נראה היה שקולה נדם בשקט ששרר, מאז בריאנה ברחה מביתו והנה הוא וקירה, ישובים על הרצפות ומנקים אותן בחצי החושך שהובהר בלהבות האש האדומות-צהובות-כתומות שחיממו את הסלון והמטבח מהאוויר המקפיא שחדר בין הקירות.


נכתב על ידי , 30/11/2009 15:22  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRanDyisaw3Some אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על RanDyisaw3Some ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)