היום בדיוק לפני שנתיים יצאתי מהארון בפעם הראשונה מול החבר הכי טוב שלי..

שאני חושב על זה זה נראה כמו נצח מאז שסיפרתי את זה כי עבר כלכך הרבה מאז השיחה הזאתי על שנינו

אני יתן לו שם בדוי כי נראה לי אני יזכיר אותו עוד בבלוג הזה הממ ערן

אני ממש זוכר שרעדתי ספק מהקור שהיה אז בחוץ, ספק מהלחץ

אני לא אשכח איזה קשה היה לי להגיד את המילים האלה "אני הומו" וגם את ההרגשה המוזרה בזה שהגדרתי את עצמי בקול רם פעם ראשונה

היום כבר ממש אין לי בעיה לחזור על צמד המילים האלה

ערן היה דיי הומופוב מה שעוד יותר גרם לי להתלבט אם בכלל לספר לו או לא

באותו יום כבר ידעתי שאני הולך לספר לו עליי אבל עדיין לא הייתי בטוח אם יהיה לי את האומץ לעמוד מולו ולהגיד לו שיגיע הרגע

זה התחיל משיחה ארוכה על אה ודה בה הוא גם סיפר לי על מישהי שהוא נדלק עליה (שהיא בעתיד תהפוך להיות החברה שלו עד עצם היום הזה)והוא רצה לדעת על מי אני דלוק כי אף פעם לא היה לנו שיחה רצינית על הנושאים האלה,ואז אני זוכר שאמרתי לו לשבת,כבר הכנו את עצמנו ללכת ואז התחלתי לגמגם(תוך כדי שאני מעלה שורות אלה שוב הצמרמורת שהייתה לי עוברת בי)ופשוט לא הצלחתי להגיד לו ,הוא הסתכל עליי במבט מבולבל,ניסה לנחש ,אני מנסה לזרוק רמזים לא מוצלחים כדי שיבין ולבסוף אחרי כמה דקות שמרגישות כמו איזה שעה אמרתי פשוט "אני הומו" בקול חלש..ובאותה נשימה זרקתי לו את השם של אחד שהייתי כבר דלוק עליו ממש חזק ואני יפרט עליו בהזדמנות..

הוא לא ממש ידע מה להגיד אני זוכר את המבט המופתע,נבוך שהיה לו ואת ההרגשה של מתח באוויר

הוא היה בטוח שאני עובד עליו (שאני חושב על זה אולי התגובה שלו הייתה הכי גורלית ומשפיעה על שאר ההחלטות שלי בנושא)ואז בסופו של  דבר הוא אמר שזה לא ישנה בינינו כלום ואין לי מה לדאוג (למרות שבליבו לאחר מכן הוא אמר לי הוא היה בטוח שהכול יהיה אחרת בינינו)

אחרי אותה שיחה פעם פעם אחרי זה שנפגשנו הוא כבר היה מוצף בשאלות,כאילו הוא גילה זן חדש של בני אדם והוא רוצה לדעת עליהם הכול

התפלאתי על עומק ההתעניינות שלו בנושא וגם על כמה בורות יש לאנשים בכל מה שקשור להומואים או בכלל לכל מה שרחוק מהם והם לא מכירים

כל השיחה הזאתי רק קרבה בינינו יותר ופעם ראשונה הרגשתי פתוח באמת עם מישהו,תמיד שאני חושב על זה אני מבין כמה אני מעריך אותו על הההבנה וגם את כל החברים שלי אבל אותו במיוחד כי לו לא היה עם מי לדבר על זה בגלל שהכול היה בסוד.

השיחה הזאתי ממש חשובה מכיוון שאחריה כאילו חצי מהמועקה שהייתה לי בגלל כל הנושא כאילו העברתי אליו וזה נתן לי הרגשה הרבה יותר טובה שאני לא צריך לעבור הכול לבד,וגם השיחה הזאתי היא תפנית שממנה רק הלכתי ונפתחתי יותר והפנמתי יותר מה אני

אני באמת לא מבין איך הסתדרתי כל כך הרבה זמן לבד בלי לספר

אני יסיים את הפוסט הזה בהמלצה חמה לכל אלה שבארון ועדיין לא סיפרו לאף אחד על עצמם כמה זה חשוב לספר שמישו ידע מה עובר עליכם ,אין לכם מושג כמה זה יקל עליכם תחשבו על זה =]

מי שחבר שלכם באמת יקבל אותכם כמו שאתם ואם לא כנראה שאתם לא באמת רוצים אותו בתור חבר...