ואהבת לאדם כמוך

עריכה: המילון ערוך על פי התגובות שקיבלתי, ומופיע בתוך הפוסט.

תודה למתורגמניות:

(: אנונימית :)
מיס אננס

מידי פעם אני נתקלת בתגובות עם כל מיני סימני מקלדת משונים. אבל מה לעשות, אני לא כל כך בעניינים. אולי נראה לכם לפי העיצוב שאני בת 18 או משהו כזה... אבל לא! כבר הרבה יותר מזה. 

[האמת, אם תסתכלו ברשימות למעלה, אני בכלל עוד לא נולדתי. אני אמורה להיולד בעוד פחות מחודשיים, ב-18.11]. 

בכל אופן, אני מכירה את הסימנים האלה:

:)

:(

:-)

:-(

זהו!

חיפשתי מילון באינטרנט ומצאתי את מילון אבן הסמיילי, שיש בו המון סימנים, אבל כמה סמיילים שכיחים חסרים. אספתי כמה סמיילים שניתקלתי בהם, ומי מכם שמכיר, אודה לו/לה מאוד אם תתרגמו את הסימנים האלה לעברית! (ואפשר גם להוסיף אם חסר). זה יעזור לי מאוד, ואולי לעוד כמה בלוגרים "קשישים" שלא מכירים. ומי שרוצה יכול להעתיק את כל הטבלה.

המתורגמן/ית יקבל אצלי תואר "מתורגמן" והפנייה לבלוג שלו/ה.

                    מילון הסמיילי במקלדת - חלק א'

3>                              -  לב . ואפשר גם- ♥  Alt+3 (ה-3 במספרים בצד ימין של המקלדת)

 D , :-D   , :D** , :DD  - שמח

=0  ,  :-0                    -  בהלם, מופתע

=]                             - חיוך

WTF -            OO, O_O,  OO , סמיילי בשוק

-__-                           - לא הגיוני

^-^ , ^^, ^^", ^_^, ^-^, ^.^, ^*^, ^~^  - חיוך, חמוד, רגוע. סמיילי תמים. יכול להגיע לפני שמבקשים משהו ("יש מצב אתה עוזר לי? ^-^) או כשמדברים על משהו חמוד (יואוו הוא כזה חמווווד ^-^).

                         חלק ב' - מילון אבן הסמיילי,

עכשיו תהנו -                                                                         הנה התוצרת

פעם ראשונה שאני מעלה סרטון! איזה כיף!

לפני זמן מה שאלתי את עצמי מהו חופש. אני יודעת שאני כלואה בתוך המון דברים. מכורה לסיגריות, קפה ועוד כל מיני דברים שאיני יכולה בלעדיהם והם שולטים בי. אז ההגדרה הכי טובה שהצלחתי להגדיר הייתה: "אדם חופשי הוא אדם שאינו נשלט על ידי דברים שפוגעים בו" אבל הרגשתי שהגדרה זו אינה מספקת. זה היה מוזר, כי אני מחשיבה את עצמי לאדם בעל אינטליגנציה וחכמה יחסית גבוהים. אז איך זה שאני לא יודעת להגדיר מהו חופש.

עד שנתקלתי בהגדרה של לאון בלום לאדם חופשי. וזוהי ההגדרה שלו: "אדם חופשי הוא מי שאיננו מפחד ללכת עד הסוף במחשבתו". וזה גרם לי למחשבה שניה.

אכן, להיות מסוגל ללכת עם המחשבה עד הסוף, זו תכונה שדורשת חופש, אולי גם יצירתיות מסוימת (שהיא עצמה דורשת חופש מחשבתי). אבל אם אתה מסוגל ללכת עם המחשבה עד הסוף אך אינך יכול לממש אותה רגשית אינך חופשי. אני עצמי הגעתי להמון תובנות בחיים. אך השינויים הם קטנים מידי, קשים, ואינם מספקים. במחשבתי אני אדם חופשי. אך ברגשותי אני עדיין כלואה.

ואז הבנתי. אדם חופשי הוא אדם שהפחד אינו שולט ברגשותיו.

לעיתים אנו מבינים מה לא נכון במעשינו, איך אנחנו פוגעים בעצמנו, אך איננו מסוגלים לעשות את השינוי הנחוץ. הסיבה לכך נעוצה עמוק בשורשי תבניות החשיבה והרגשות שלנו. תבניות שפיתחנו במהלך חיינו, ובעיקר בינקותנו. אנו מגיבים לסיטואציות מסוימות בעלות תבנית דומה בדרך מסוימת שלמדנו. וגם אם דרך זו מביאה תדיר לכישלון, זו הדרך שאנו מכירים, ובה אנו בוטחים גם אם היא מביאה לתוצאה לא רצויה. זה נובע מהתניות שהצטברו בנו כל חיינו.

דוגמא להתניה, בניסוי שערך ווטסון בתינוק-

ווטסון השמיע לתינוק(אלברט) מוזיקה רועשת בכל פעם שאלברט התקרב לבובה שאהב. המוזיקה הרועשת לא הייתה נעימה וגרמה לאלברט לבכות. בהמשך, כאשר אלברט ראה את הבובה החל לבכות גם ללא השמעת המוזיקה.

עד כאן הניסוי של ווטסון. אבל אני רוצה להמשיך את מה שצפוי לו באופן תיאורטי.

אם אלברט לא יקבל טיפול מתקן, סביר שכל פעם שיראה בובה בעתיד הוא ירגיש אי נוחות ברמה כזו או אחרת, וימנע מלהתקרב לבובות. זה תלוי כמובן בעוצמת ההתניה שעבר. אם ההתניה מספיק חזקה אלברט עלול לפתח פוביה מפני בובות בלי שאפילו ידע או יזכור מה הסיבה לכך. וגם כאשר יגדל ויבין במוחו שבובות אינן מזיקות, הוא ימשיך להתרחק מבובות משום שהרגש השלילי, הפחד, תמיד יעלה כאשר יראה בובה.

זוהי דוגמא קיצונית להתנהגות של המנעות עקב תהליך התניה. למעשה, כל דפוסי ההתנהגות שלנו בנויים מאוסף של התניות מצטברות. ישנן כמובן גם השפעות נוספות על ההתנהגות, כגון השפעת למידה מחשבתית, והשפעות חברתיות. אך כוחן של ההתניות הוא החזק ביותר כי הוא פועל באופן בלתי מודע על הרגשות.

לכן, למעשה, כאשר אנו מבינים שעלינו לעשות שינוי בהתנהגות קבועה שאינה תורמת לנו, קשה לעשותה, משום שמייד משתלט עלינו הפחד מהתוצאה של ההתנהגות החדשה. התנהגות, שבעבר קיבלה תגובה שלילית.

כדי להמחיש זאת באופן יותר ברור אני רוצה להציג דוגמא קטנה נוספת. אימה של יעל, ילדה קטנה, נוהגת לנזוף בה ולסטור לה בכל פעם שהילדה מסרבת לדרישה של האם. יחד עם זאת, יתכן שההתנהגות הסרבנית של יעל היא הדרך היחידה בה יעל מקבלת תשומת לב מאימה. ואז תשומת הלב שקיבלה כתוצאה מהתנהגויות של סרבנות הפכה להיות "גרוי מחזק" להתנהגותה. ולכן היא ממשיכה לחזור על התנהגות זו. הילדה עשויה לפתח אחת מ-2 התנהגויות: האחת, התנהגות של צייתנות מוגזמת ופחד מביטוי עצמי. ואילו השנייה תהיה התנהגות של מרדנות, של עשיית "דווקא". תלוי בגרוי המחזק יותר.

אך זה לא נגמר בזה. כשאנו גדלים עם דפוס התנהגות מסוים, אנו "מושכים" אלינו את ה"משלימים" לדפוס שבו אנו נוהגים. כלומר, יעל תגדל עם הדפוס הזה ותפתח מערכות יחסים שבהן נדרשת ממנה צייתנות (או מרדנות), ותמיד תרגיש רע בתוך מערכות היחסים שהיא יוצרת.

עכשיו, נניח שיעל גדלה, חוותה מערכות יחסים כושלות, והיא הולכת לטיפול אצל פסיכולוג. היא תעבור תהליך שבו תבין את טעויותיה ומקורן. אך מכאן ועד השינוי הממשי בהתנהגותה הדרך ארוכה. משום שהפחד ששולט בנפשה יקשה עליה להתנהג בצורה אחרת מתוך תחושה של חופש מלא ושל ביטחון. יתכן שהיא תנסה להתנהג לפי מה שהבינה, אבל הפחד שנמצא בנפשה ימשיך לצוץ באופן התנהגותה, אם בשפת הגוף או בהתנהגות מהוססת. והתגובה שתקבל מן הזולת שוב תהיה תגובה לפחד ולהיסוס. היא לא תהיה התגובה הרצויה, אלא שוב תהיה "גרוי שלילי".

וכאן נכנס המאבק בפחד.

ברגע שיעל תשתחרר מהפחד, היא תהיה חופשייה. אז איך באמת משתחררים מהפחדים? זו כבר סוגיה אחרת. אני חושבת שאהבה היא הבסיס להתמודדות עם פחדים. אם יש תמיכה, אהבה, זה משחרר את הפחדים. הפרדוקס הוא, שכדי להשיג אהבה אמיתית, לפעמים צריך קודם כל להשתחרר מהפחדים.

וואו! פתאום אני מגלה שאני במומלצים! אם הייתי יודעת אולי הייתי כותבת יותר בהרחבה. תמיד אני כותבת בלחץ.

 תודה למי שהמליץ :) 

שנה חדשה, התחלה חדשה. אנו מאחלים לכולם ולעצמנו שיקרו לנו השנה דברים טובים. כך נהיה מאושרים.

האמנם? האם יש דרך לחוות אושר גם כשלא קורים דברים גדולים?

אני רוצה לאחל לכם לדעת לחוות אושר גם בדברים רגילים שקורים, שקרו בעבר ויקרו השנה.

זה לא פשוט. אבל אם תדעו לחוות את האושר הזה, השנה הזו תהיה פתח לדרך חדשה,

אולי דרך לחוויות קטנות של אושר מצטבר.

 חישבו לרגע...

אם אתה חולה - הבריאות יכולה להפוך אותך לאדם מאושר.

אם אתה אדם בודד - אהבה תהפוך אותך לאדם מאושר.

אם אין לך אוכל, קורת גג וילדיך רעבים...

אם יש לך את כל אלה, ויום אחד תאבד את אחד מהם,

תדע שהיית עשיר,

ומה שאיבדת יגרום לך להיות הכי עשיר בעולם אם תוכל להשיבו.

האם זה מה שצריך לקרות כדי שאנשים יהיו מאושרים?

להיות עני?

לאבד פרנסה?

להיות חולה?

לאבד ילד?

כל מה שצריך זה לחוות את חוויית ה"אֵין", החסר.

אפשר לחוות אותה גם בלי שיקרה אסון.

ישנן כמה דרכים. אפשר לנסוע למקומות שבהם לאנשים אין קורת גג, או למקומות שיש בהם מצוקות קשות. לחיות כמוהם שבוע שבועיים.

יש בטלויזיה (בערוץ 8) סידרה בשם "המליונר הסודי". בתכנית זו אנשים עשירים נוסעים לישובים שיש בהם עוני ומצוקות מחייה קשות. הם לומדים את בעיות המקום תוך כדי כך שאינם מגלים שהם עשירים. הם מקבלים תקציב מחייה ממוצע של אותו אזור וצריכים לחיות ממנו למשך שהותם שם כ- 10 ימים. הם מגלים אנשים שחיים בדלות ומקימים ארגוני צדקה, אך חיים תמיד בקושי, בהשרדות מחודש לחודש. דווקא במקומות האלה ישנם אנשים נדיבים שמתחלקים במה שיש להם עם אחרים. בסוף הביקור הם מגלים לתושבים שהם עשירים ומחלקים מכספם לקידום אירגוני הצדקה, ולפעמים גם לאנשים או משפחות.

בסוף התכנית הם בדרך כלל מספרים שלמדו המון מהביקור הזה, שחוו חווייה מעצימה ששינתה את תפיסת עולמם. פתאום הם מבינים כמה טוב להם, מאושרים במשפחה שיש להם ובמה שזכו מבחינה כלכלית. ופתאום יש בהם הצורך להתחלק עם אחרים במה שצברו במהלך חייהם. הסידרה מומלצת ביותר! מאוד מחממת את הלב! תצפו!

אבל לא חייבים ממש לחוות באופן ישיר.

אפשר לדמיין. לעשות תרגיל בדמיון מודרך. 

 קחו לעצמך כמה דקות כדי להקדיש לתרגיל הזה.

תדמיין/י סיפור אישי של אנשים שאין להם את מה שיש לך.

לא חסרים סיפורים קשים בעולמנו. תבחר אחד מהם,

תנסה/י להתחבר... מה הוא/היא מרגישים....

דמייני את עצמך במקום האישה הזו. תחשבי לרגע שזו את.

כל אחד מאיתנו היה יכול להיוולד שם >

העברתי את הקטע לגניזה.

אולי אעלה אותו שוב אח"כ, אולי אערוך ואעלה... בינתיים לא יודעת.