בית האמנים חדרה

בית האמנים חדרה

מרכז לאמנות עכשווית

מגי רום "מפגש המקבילים"

אוצר: ד"ר אנטון בידרמן

תערוכתה של מגי רום בבית האמנים חדרה - מרכז לאמנות עכשווית היא המשך ישיר של תערוכה שזה עתה הוצגה בבית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב. אוצר: אריה ברקוביץ. התערוכה בחדרה מקבלת מימד נוסף בהצגת מרחב סגנונה, הפיגורטיביים והמופשטים. המאפיין את שתי הגישות היא רב שכבתיות, הסמלה וצבעוניות דחוסה מוארת באור ביזנטי/קלאסי.

מגי רום - ציירת ופסנתרנית נולדה וגדלה בטביליסי שבגאורגיה (וכדבריה נולדה עם מכחול ביד). החלה להציג ציורים בתערוכות קבוצתיות כבר בגיל הנעורים. בעלת תואר ראשון במוזיקה, כתבה תכניות ללימודי מוסיקה עליהם קיבלה את פרס קרן ראש הממשלה וניגנה בהרכבים קאמריים. במהלך השנים חזרה אל הציור, ובהמשך מצאה את ביטוייה הייחודי המשלב את הציור עם המוזיקה. ב 2007 הציגה בגלריה עמליה ארבל תערוכה בשם: "פרטיטורה של צליל וצבע" המלחין והצייר פרופ' צבי אבני, חתן פרס ישראל, היה אורח הכבוד ונושא הדברים בפתיחה. בשנת 2011 הציגה תערוכה בשם "תפילה" במוזיאון עוקשי בעכו אותה פתחה בנגינת מזמורים מאת באך על עוגב. 2012 בבית האמנים אלחריזי תל אביב ובבית האמנים חדרה.

צמדים רבים מתגלים בעבודותיה, אור וחושך, שכלתנות ורגש, חומרי ורוחני, קונקרטי ומופשט, דימוי והסמלה ועד למאפייני איקונים. כולם כאחד מתכתבים עם מגי הילדה ותרבותה בטיביליס ועם מגי רום הבוגרת כאן בתל אביב. כדי להבין ולפענח את עבודותיה ציוריה צריך להבין את מקור תרבותה. מקור שאני מזהה כבר בסמל מוזהב והמקושט של טיביליסי ומסתיים בהיסטוריזציה של העיר הידועה כמרכז תעשייתי, החברתי, הפיננסי והתרבותי החשוב ביותר בגאורגיה. עיר שנמצאת על צומת דרכים בין אירופה לאסיה ושוכנת על אחד מנתיבי דרך המשי ההיסטורית.

את ילדותה ואת תרבותה ספגה מגי רום בעיר מעורבת דתות ובה עשרות תיאטראות מסוגים רבים ומגוונים. בטביליסי שנים-עשר מוזיאונים מרכזיים, שהחשובים בהם: מוזיאון האמנויות היפות על שם שלווה אמירנאשווילי, הסמוך לכיכר החירות, ומוזיאון סימון ג'נשיה בשדרות רוסתוולי ...נוסף לכל אלה ישנן 22 גלריות פרטיות ושישה אולמות תערוכה המציגים בקביעות אמנות גאורגית עכשווית.האדריכלות של טביליסי משלבת אדריכלות גאורגית מקומית עם השפעה ביזנטית חזקה והשפעה אירופית/רוסית (ניאו-קלאסית), וסגנונות אדריכלות מזרח-תיכוניים. כל אלה הם מקור ילדותה, מקור תרבותה.

טיביליס מקור עשיר בדימויים, בצבעים, ובסגנונות תרבות מוצאים את דרכם אל הציירת. ההתכתבות עם צדדיה השונים, בעבר ובהווה מתחיל בציור "מפגש המקבילים" המהווה צומת חשובה בתפישת יצירתה של מגי רום. על מסילות הרכבת מופיעים תווים של אחד המזמורים האופטימיים מתוך הקנטטה של המלחין באך. ציור זה הוא השילוש המיוחד המחבר בין הקטבים. המסילות מציינות את הזיכרון והגעגועים, ה"כאן/שם", תל אביב/טביליסי. כל אלה נפגשים בפרספקטיבה של הזמן, בפרספקטיבה של התודעה ובפרספקטיבה הציורית כערך וכדרך מהמציאות לאמנות. ציור ומוסיקה והזיכרון לארץ הולדתה מתגבשים למגי רום הבוגרת כאן בתל אביב.

מגי רום, ציירת ופסנתרנית, משלבת ביצירתה את עולמות המוסיקה והציור ומוצאת בהן את האיזון שבין דימוי קונקרטי למטאפיזי, היא רואה בכתבי התווים של המלחינים הגדולים את הלכי נפשם ומעלה אותם לדרגת אמנות כביטוי של כתב/דימוי. תו מוסיקלי הופך לדימוי פלסטי, מקצב תווים הופכים לתנועה וריתמוס צורני וכלים מוסיקליים כגון מטרונום ושעונים להסמלה תפישתית. הצבע והאור בציוריה עם מאפיינים ביזנטיים וקלאסיים מרמזים על מחזוריות ממלכת היום וממלכת הלילה ועל הזמן החולף.

התכתבות עם ההיסטוריה של האמנות נפגוש במספר עבודות ותערוכות של הציירת. בציור בעקבות מאטיס מחליפה מגי את הרקדניות בתווים, בציוריה המופשטים מתכתבת עם ואסילי קנדינקסי, בסדרה אחרת מאזכרת את מאיר פיצ'חדזה. בתערוכה ב "פרטיטורה של צליל וצבע" הציגה רום שלוש סדרות בהן מתייחסת לקשר שבין מוזיקה לצבע ופעולת המכחול. בין המוטיבים החוזרים בעבודות – חומר צבע ותווים ללא אזכור פיגורטיבי של אובייקטים ודמויות ובאור הבוקע מתוך החומר כמחזוריות היום והלילה כביטוי המתייחסות ליצירות קלאסיות ולאישיותו של המלחין הקלאסי לצד יוצרים ישראלים עכשוויים יותר כמו נעמי שמר ואהוד מנור המרמזים על הזמן החולף מהזריחה דרך צהרי היום ועד שקיעתה.

מאטיס כתב פעם- " תו אחד אינו אלא צבע. שני תווים הם אקורד - וחיים". מאוחר יותר הרחיב והוסיף שהמשותף בין המוסיקה והצבע הוא לא פחות ולא יותר, העובדה ששניהם זורמים באותו כיוון. שבעה תווים, בוואריאציות הקלות ביותר, די בהם להפיק את הנשגבה שביצירות. מדוע יהיה הדבר שונה באומנויות החזותיות?". מספרת מגי רום. אכן, האנשה באמירה שהוסיפה ל"ריקוד" של מאטיס מוסיקה, הרמוניה, צבע ותנועה. בעבודה אחרת "הפסנתר המעופף " היא מציגה אינטרפרטציה שלה לאופרה של ווגנר "ההולנדי המעופף " ומציבה את המוסיקה כדמות בסיפור. לכאורה, אפשר לומר כי ביצירתה של מגי הציור והמוסיקה הופכים לביטוי אחד וההוראה היא לראות, להרגיש, לשמוע .

בתערוכה שאצר אריה ברקוביץ בבית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, תל אביב כתב: "הצייר ואסילי קנדינסקי ראה כבר בשנת 1912 את הקשר בין אמנות המופשט, מוסיקה ורוחניות. מגי רום, אמנית בת זמננו, יוצרת מתוך אותה תפיסה על מוחית, כשהיא יודעת לשלב בין חומריות מופשטת עשירה וחושנית לדימויים מעולם המוסיקה, שמקבלים אצלה תנופה ריתמית מטאפיזית.

מגי רום, משלבת בעבודותיה את הרקע המוסיקאלי שלה עם משיחת מכחול והנחות צבע וחומר . השילוב הייחודי הזה יוצר סימפוניה צבעונית וצורנית בעלת דינאמיקה מדיטטיבית. ציוריה של מגי רום נושקים למופשט עם אלמנטים מזוהים שחלקם מעולם המוסיקה כמו המטרונום, תווים ומפתחות מוסיקליים. הצורות והצבעים מתפרצים על המצע הקשיח בריתמוס חושני וקצבי כמו צלילי גאז' מאולתרים שבוקעים ממגוון כלים.

" הציורים הפיגורטיביים והדקורטיביים נושקים לרומנטיקה של הזיכרון בעבר ובהווה. בסדרה מרשימה בשם "אהבה" , סדרה שיצרה בעקבות אהבתה לבן זוגה ולידת הבת. ציור בקו מסולסל המזווג בין דמויות. המיתרים משוקעים וביניהם מוזאיקה. בעבודות אחרות דימויים קולנועיים בהשראת FILM NOIR בהן דמויות כמעט ריאליסטיות והרקע שחור לבן ובאימפסטו כבד.

מגי רום "מפגש המקבילים" מרץ 2012 בבית האמנים חדרה

קישור לסרטון http://www.youtube.com/watch?v=R2CEWW6CgzY

לגלריה http://artisthousehadera.webix.me/Galleries_Show.asp?gID=14142