Here in the Darkness I know Myself

נמאס לי מכל הלחץ שאני נמצאת בו בתקופה האחרונה..

זה לחץ שלא נגמר.. אמא, המצב המחובן בלימודים, אבא, הצבא, בובית ועוד כלכך הרבה דברים..

זה לחץ שאני מנסה לברוח ממנו אבל יודעת שזה לא אפשרי..

אמא -

פשוט לא נמאס לה..

לא נמאס לה לחפש על מה לריב איתי, לא משנה כמה זה דבר קטן.. היא תנסה לעקוץ אותי בקטנה כדי לפתוח מריבה.

היא תמיד תבכה על דבר שקשה לה.. במקום לנסות לחשוב על דרכים להתמודד איתו.

לא משנה על מה היא תיהיה עצבנית היא תבוא ותוציא אותו עלי.

היא לא מפסיקה לנסות לדבר איתי על אבא ועל מה שאני חושבת בקשר אליו, אבל תוך כדי היא לא מפסיקה לקלל אותו.
היו כמה פעמים שהיא אמרה לי שלא יצא ממני כלום אם אני אמשיך ככה ואני לא אתחיל להשקיע..

אמא.. את באמת חושבת שאת יכולה לקבוע לי אם אני אצליח בעתיד?

את חושבת שאני אומרת לך את האמת כשמידי פעם את שואלת אם הכל בסדר ואני עונה לך שהכל מעולה?

שאני מחשיבה אותך כמודל לחיקוי בשבילי?

לא אמא.. יש כלכך הרבה דברים שהייתי רוצה להגיד לך ואני אפעם לא אוכל.

אבא -

כבר כתבתי פה שאני שונאת אותו.. ומי שקורא פה קבוע יודע את זה.

אני שמחה שהרחיקו אותו ושהוא לא יכול להתקרב אלי.. אני מרגישה ככה יותר בטוחה.

לחשוב עליו לא עושה לי טוב.. אז אני לא לחשוב אפילו על מה יעשה לי לראות אותו מתישהו.. אם בכלל.

לא מזמן הוא שלח לי ולאח שלי מתנות.. צעיפים.. קיבלתי שוק.

הפעם האחרונה ששמעתי ממנו משו היתה לפני חצי שנה..

כשהחזקתי את הפתק שהוא הביא עם המתנה התחלתי לבכות.. כולי רעדתי בלי שליטה ופשוט בכיתי.

אני לא יודעת כלכך למה אבל נראה לי ממהלם הראשוני.

אבא.. אתה חושב שמתישהו אני אדבר איתך מרצוני?

שמתישהו אני אקווה שתקבל אותי כמו שאני ולא כמו מי שאתה חושב שאני?

לא אבא.. אני איבדתי את כל התקוות שקשורות אליך כבר לפני המון זמן.

בובית -

שנתיים ושבע חודשים לא ראיתי אותה.

והיא עוד מעט פה.. שום דבר לא יכול לתאר את ההרגשה שהמחשבה הזאת גורמת לי.

המחשבה על החיבוק הגדול שאני אתן לה.. לה ולקטנצי'ק שלי ולא ארצה לעזוב.

על זה שאני אגיד לה שכלכך התגעגעתי ושאני כלכך רוצה שהיא תישאר.

על זה שאני אגיד לה שאני אוהבת אותה ושאני לא רוצה שהיא תלך.

על זה שאני אצטרך להסתדר עם זה שהיא תלך שלושה שבועות אחרי זה.

בובית שלי.. אני כלכך מחכה לראות אותך, כלכך מחכה לראות אותך ורק לחבק אותך.

יהיה לי כלכך קשה כשתעזבי עוד פעם..

לימודים -

המצב ממש ממש לא טוב בלימודים.

מאז ששברתי את הקרסול אין לי מושג מה הולך בבצפר, וגם כשחזרתי לבצפר היו כלכך הרבה פעמים שלא באתי מכלכך הרבה סיבות.

זאת הרגשה כזאת שבכלל אין לי למה ללכת לבצפר כי אני גם ככה לא אבין כלום ממה שהולך שם ואני גם ככה לא אבין כלום בשיעורים.

לא יודעת כלכך מה לעשות בקשר לזה, כי לא משנה כמה שאני אנסה להשלים את החומר זה לא יעזור לי.

צבא -

יש לי תאריך גיוס.

נכון שהוא עוד ממש הרבה זמן, אבל לפחות תאריך גיוס.. תאריך שאני יודעת שבו אני יוצאת מהבית.

יש לי עוד לעבור את יום המא"ה.. אבל זה כבר נותן לי תיקווה.

כי אני יודעת שכשאני אצא מפה יהיה יותר טוב. חייב להיות.

שיהיה לנו המשך שבוע טוב ונקווה שהלחץ ירגע.. 3>