מקודם קרה לי משו לא הכי נעים בעולם.
יצאתי מהעבודה (אני יוצאת מהעבודה בשעה שמונה בערך, ככה שכבר חשוך בחוץ), בין העבודה שלי לבין המקום שאני עומדת בו לחכות למונית שירות יש חנות משקאות. עברתי ליד החנות ובדיוק יצא נער אתיופי (בן 19 מקסימום) מהחנות וכולו מסריח מאלכוהול. הוא הלך לכיוון איפה שאני מחכה בדרך כלל למונית, אבל רציתי קוראסון אז הלכתי למאפיה קרובה. חיכיתי למונית ועם המזל המדהים שלי עליתי על אותה המונית שהוא עלה עליה.
המונית היתה דיי מלאה, ישבתי במושב בודד לפני המושבים המחוברים, והוא ישב מאחורי (ליד החלון במושבים המחוברים). המונית התמלאה עוד יותר ופתאום אני מרגישה יד נוגעת בי מתחת לבית השחי (היד שלי היתה על החלון והוא דחף את היד שלו ברווח שבין החלון למושב), זזתי קצת לצד שמאל וככל שזזתי יותר הוא דחף יותר את היד שלו כדי להגיע לכיוון החזה רציתי לצעוק אבל פשוט לא הצלחתי. קיבלתי הלם ורעדתי בלי שליטה. הוא דחף את היד שלו עד כדי כך שפשוט התכופפתי כל הנסיעה כדי שלא יוכל להגיע אלי.
שלחתי אסמס לאח שלי שאני במונית ושיש כאן אתיופי מריח מאלכוהול ושהוא מנסה לגעת בי והוא לא ענה. התקשרתי אליו כמה פעמים והוא גם לא ענה כי הוא היה באמצע משמרת.. התקשרתי לתאומה וביקשתי ממנה שתישאר איתי על הקו עד שאני ארד מהמונית ושבנתיים תדבר איתי. הייתי אמורה לרדת מהמונית במקום שממנו אני עוד צריכה ללכת רבע שעה ברגל אבל ידעתי שהוא ירד איתי ויעקוב אחרי, אז כשהגענו לתחנה המרכזית אמרתי לנהג שיעצור לי. הוא כמובן ירד איתי ועקב אחרי, פשוט רצתי למוניות ספיישל שחונות שם ועליתי על אחת הביתה.
הגעתי הביתה כולי רועדת. הכלב שלי היה משוחרר בגינה, נכנסתי הביתה ואמא היתה בקומה העליונה, היא אמרה לי שלום ושאלה אם אני יכולה לקשור את הכלב, אמרתי לה שלא, באותו רגע כלכך הייתי צריכה חיבוק אז שאלתי אותה אם היא יכולה לרדת רגע למטה והיא צרחה לי שהיא לא רוצה לרדת. התיישבתי בסלון ונרגעתי קצת, היא ירדה ואמרה לי שלום, אמרתי לה שאני לא רוצה לדבר איתה ושלא תתקרב אלי. בדיוק שעליתי לחדר שלי בובית התקשרה, סיפרתי לה הכל והתחלתי לבכות, בזמן השיחה איתה גם אח שלי התקשר ושאל אם אני בסדר וביקש סליחה כלכך הרבה פעמים שהוא לא ענה לי כי הוא היה במשמרת לא ראה את השיחות.
בובית שאלה אותי אם דיברתי על זה אם אמא ואמרתי לה שלא, איך היא התנהגה אלי כשרציתי חיבוק ושאני גם לא רוצה שהיא תדע על זה. היא צעקה עלי שאין כזה דבר, ניתקה לי והתקשרה לאמא וצעקה עליה על איך היא מתנהגת אלי וסיפרה לה מה קרה. היא ניסתה לבוא לחבק אותי ואני התרחקתי, אמרתי לה שאני לא רוצה לדבר איתה ושלא תתקרב אלי ונכנסתי למקלחת. שטפתי ממני את הכל. כל ההרגשה המגעילה שהיתה לי מהמגע שלו. בזמן שהייתי במקלחת אמא התקשרה למשטרה. אחרי שהתלבשתי אמא באה אלי אמרה לי שהיא כלכך מצטערת ושהיא אוהבת אותי.
השוטרים הגיעו, סיפרתי להם הכל, לקחו ממני עדות, כעסו עלי שלא התקשרתי אליהם כשהייתי במונית או שלא צעקתי. והסברתי להם שפשוט לא הצלחתי, לא יכולתי. גם פחדתי. הם הרגיעו אותי, שאלו אותי אם אני אראה תמונה שלו אני אזהה אותו ואמרתי שרוב הסיכויים שלא. אני רק זוכרת מה הוא לבש פלוס מינוס.
אני עדיין נרגעת לאט לאט.
הסיפור שלי עוד נגמר טוב, אני רק חושבת על כל הבנות שעוברות דברים יותר גרועים ובאלי למות.
בן זונה. הלוואי שתמות.
כינוי:
~Kasper~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
