יותר מידי מה לכתוב והרבה פחות כח לכל זה.
התקופה האחרונה דווקא בסדר..
הרבה יותר טובה מלפני כמה חודשים בערך.
אני עדיין לא מדברת עם אבא.
כבר כמעט חצי שנה עברה מאז שהכל התחיל. (או שכבר עברה חצי שנה?)
אני יודעת שלא אכפת לו ממני, לא ממני ולא מאפחד במשפחה הזאת.
אבל.. מידי פעם אני עדיין לא מעכלת את זה.
הוא לא מבין שאני הבת שלו? שעדיין אמור להיות לו אכפת ממני?
שאמרתי את האמת כשהעדתי נגדו? שאני לא רוצה שום קשר איתו?
עם אמא הקשר יותר טוב כרגע.
אנחנו יותר מדברות, צוחקות.. אנחנו יותר ביחד.
אני אוהבת אותה כלכך.
לא יכולתי לבקש אמא יותר טובה ממנה.
אבל.. כמה שהיא נותנת, תומכת, מבינה.. אני לא יכולה לדבר איתה על כלכך הרבה דברים..
איתו? כלום לא השתנה.
מדברים. לא קצת מידי ולא הרבה מידי.
החלטנו לא ללחוץ על הקשר שלנו.
כרגע טוב לשנינו כשאנחנו ידידים, ואם יקרה בנינו משו מתישהו אז יקרה.
בלי לחץ.
ו.. מה איתי?
שברתי את הקרסול ביום שישי (8.10 - לפני שבוע וקצת), מאז הייתי בבית מרותקת למיטה בלי יכולת לקום כמעט, יש לי גבס עד התחלת הברך והוא ממש כבד. ומחר סופסוף אני חוזרת לבצפר.
אני צריכה להישאר עם זה בין חודש וחצי לחודשיים. ככה שאני מפספסת שבוע הבא טיול שנתי (אחרון) לאילת, ואני לא אוכל לחגוג יומולדת נורמאלי עוד שבועיים בערך.
אבל.. חייבים להישאר איכשהו קצת אופטימיים. נקווה שהזמן יעבור מהר.
והאמ.. הגיע הזמן שאני אדבר קצת על איך שאני מרגישה.
ההרגשה שלי בזמן האחרון נחמדה כזאת.
ברור שיש קטעים של ריקנות ועצב כזה.
אבל עוברים אותם, ומתמקדים בדברים שעושים לנו טוב.
אני מודה לאלוהים כל יום על זה שיש לי חברות מדהימות שעוזרות לי להישאר ממוקדת ושתמיד איתי בכל מצב.
ועל המוזיקה שיש בעולם הזה. לא יודעת איך הייתי מצליחה לחיות בלי מוזיקה. היא פשוט הכל בשבילי.
"When I wake up the dream isn't done,
I wanna see your face and know I'v made it home.
If nothing is true, what more can I do?
I am still painting flowers for you.."
(All Time Low - Painting Flowers)
אני מקווה לעדכן שוב בקרוב, ולא לנטוש שוב את הבלוג בזמן הקרוב..
אוהבת אותכם 3>
כינוי:
~Kasper~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
