Here in the Darkness I know Myself

נירלי שהגיע הזמן להוציא קצת ממה שיש לי בלב.

אני לא רושמת פה הרבה וזה עושה לי רע, אבל כשאני רושמת פה אני בוכה.. ואני מנסה לא לבכות בזמן האחרון, באמת שאני מנסה.. אבל.. פשוט לא מצליחה.

אבא -

אני שונאת אותך, ואת כל מה שקשור אליך.

נמאס לי לראות את אמא נשברת כל פעם מחדש בגלל דברים קטנים מאז מה שקרה.

עברה חצי שנה מאז הפעם האחרונה שדיברתי איתך. ואני לא אומרת את זה כי כואב לי לא לדבר איתך, אלא כי חבל שזה לא יותר מחצי שנה.

השקרים שלך מחורבנים. אני לא מבינה על מי אתה מנסה לעבוד כשאתה אומר שאתה צודק בהכל, ושלא עשית כלום.. על אחרים? או על עצמך בעצם?

אתה הרסת לי את הילדות. התקופה שאמורה להיות כי טובה בחיים שלי. וגם אותה הצלחת להרוס.

אתה כלכך אגואיסטי, כלכך פוגע, כלכך.. אתה.

ואתה יודע מה? , אני שמחה שאתה יוצא לי מהחיים, והלוואי שבקרוב תצא מהם לגמרי, טוב לי כשאתה לא בסביבה שלי.

אתה צריך להבין שאתה לא האבא שאני רוצה, וגם לא יהיה לי אחד כזה.

ושוב.. אני שונאת אותך אבא. גם את זה אתה צריך להבין.

אמא -

גאד, את כלכך נושא מתוסבך.

אני מנסה לדבר איתך, אומרת לך שאני באה לדבר איתך כדי לסדר את הדברים ולא לעשות אותם יותר גרועים או משו כזה, ושוב את עושה את זה.. את תמיד תביני את מה שאני אגיד לך בצורה שאת תרצי להבין - בצורה שפוגעת בך, ושאת חרא של אמא.

אבל את לא! , ונשבר לי שאת לא מבינה את זה.

את האמא הכי מדהימה שיש , את אכפתית, מבינה, דואגת, את נותנת לי כל מה שאני צריכה ורוצה גם כשאני לא ראויה לקבל.

אבל יש לך קטעים שכלכך מחרפנים אותי ומסוגלים לגרום לי לרצות לחנוק בנאדם.

נגיד את חוזרת מהעבודה עצבנית, ואני מבינה שהיה לך יום קשה והכל, אבל למה את חייבת להוציא את זה עלי? , מה פאקינג עשיתי שמגיע לי שתוציאי את זה עלי?

וואי.. הקטעים האלה רק הורגים אותי לאט לאט אמא..

אני לא מסוגלת להתמודד עם זה כבר.. וכשאמרתי לך שאני לא רוצה להיות פה כבר, במקום להבין ולנסות לשנות את המצב הזה, את רק רבת איתי יותר וחשבת שאני שונאת אותך..

אני אוהבת אותך, ודואגת לך, ואכפת לי ממך.. אולי יום יבוא ותראי את זה.

את -

וואי, רק המחשבה עליך גורמת לי לרצות להקיא עליך.

את הבנאדם שהכי ראיתי משתנה מקצה לקצה.. ולא לטובה.

מי היה מאמין שמלפני שנתיים ומשו עד לפני חמישה חודשים בערך הייתי קוראת לך אחותי?

פעם היית היא. הילדה המיוחדת שהכרתי, התומכת, עוזרת, ביישנית, מפוחדת, צוחקת, יודעת.. החברה הכי טובה שלי.

ואני אגיד לך מה את עכשיו? , את עוד אחת מהן.

פרחה ערסית מחורבנת ומתנהגת כמו זונה כמוהן. אחת שכל מה שמעניין אותה זה כמה שמלות יש לה וכמה בנים היא מכירה או התקשרו אליה.

תביני שעכשיו את רק עוד אחת מהן. איבדת את כל מה שייחד אותך מכל אחת אחרת. אני מסתכלת עליך מהצד, ואני כבר לא מזהה אותך.

את מגעילה אותי.

אבל את יודעת מה? , אני צריכה להגיד לך תודה.. תודה שפתחת לי את העיניים, תודה על זה שהיית רק עוד טעות שעשיתי ושתלמד אותי להמשך החיים.

אתה -

אתה בנאדם כלכך מדהים.. אבל אני כלכך מתוסכלת מכל מה שהולך איתך.

החלטנו שאנחנו רק ידידים נכון? , שאם יזרום משו יזרום אז יזרום.. בלי לחץ.. נכון?

מצד אחד אתה עושה אותי כלכך מאושרת.. אבל מצד שני.. לחשוב עליך עושה לי רע.

אתה חושב שאם אנחנו לא מדברים על זה אני שוכחת שאחרי הצבא אתה רוצה לטוס ללמוד כמה שנים בחו"ל?

אני לא שוכחת את זה.. לא שכחתי את זה אפעם.. פשוט ניסיתי להדחיק את זה בפנים, לא להוציא את הנושא הזה לבחוץ כי ידעתי שאם אני אוציא את זה לבחוץ זה יעשה לי רע.

אבל מה אני יעשה? התאומה אתמול שאלה אותי למה אני כלכך שוללת את הקטע שלי ושלך.. אז הבאתי לה שלוש תשובות -

1. החלטנו שאנחנו רק ידידים.

2. אני לא רוצה סתם להשלות את עצמי ואז שהכל יתנפץ.

3. הוא לא יהיה פה כל הזמן...

זה היה הרגע שבו הוצאתי את הנושא הזה שוב לבחוץ.. לא דיברנו על זה הרבה מאותה סיבה שזה עושה לי רע.

אני לא יכולה לתת לעצמי שוב להיפגע כלכך.. לא עוד פעם.

*מדחיקה את זה שוב*

"You won't be leaving anytime soon,

You're sewn into my veins..

I'm left with all the memories

Behinde the Broken Frames.."

(Eyes Set To Kill - Broken Frames)

הוצאתי קצת ממה שהיה בפנים.. לפחות זה.

שיהיה סופשבוע מעולה לכולנו 3>