Here in the Darkness I know Myself

אני כבר לא יודעת מאיפו להתחיל.

ככל שהזמן עובר ככה רק ניהיה יותר קשה.

אני כבר לא מסוגלת להיות בבית הזה.

אמא רק נותנת לי עוד ועוד סיבות לרצות ללכת מכאן..

בימים האחרונים היא התחילה להשתגע לגמרי..

אני כבר לא יודעת מה עובר עליה..

יש לה בעיות עם הלב, ושבוע שעבר כנראה היא הייתה יותר מידי בלחץ אז אישפזו אותה.

בימים שהיא לא הייתה פה ניקיתי את הבית יסודי, בישלתי דברים לשבת.. ובאמת שניסיתי כמה שיותר שכשהיא תבוא הביתה לא יהיה לה מה לעשות.. רק לנוח.

היא חזרה ביום שישי, השבת עברה סבבה לגמרי.. ניסינו שהיא לא תעבוד הרבה ושרק תנוח..

במוצאי שבת פתאום היא צרחה לי שאני אעלה למעלה, שאלתי אותה למה והיא שוב צרחה לי שאני יעלה. עליתי, וראיתי אותה יושבת על הריצפה ומקיאה על הריצפה לידה..

היא אמרה לי שיש לה סחרחורת ושאני אעזור לה לנקות את זה.. אבל זה אחד מהדפקטים שלי, אני לא מסוגלת לבוא ולגעת בדברים כאלה.. אני מסוגלת להתעלף. אז פשוט רציתי שהיא תקום למיטה ושאח שלי ינקה את זה או משו.. היא פשוט צעקה עלי לעוף ממנה. באותו ערב היא המשיכה לצרוח עלי, אומרת לי שאני לא עוזרת לה ושלא אכפת לנו ממנה..

אתמול בבוקר קמתי עם צרחות.. היא נכנסת אלי לחדר צועקת - את מוכנה לקום לעזור לי? , ואני כולי מתוך שינה עונה לה - במה? והיא במקום לענות נורמאלי, צורחת לא משנה וטורקת את הדלת.. אח"כ קמתי, ניסיתי להבין מה יש לה וכל מה שקיבלתי בחזרה היה צעקות.. יותר מאוחר ירדתי לקומה למטה, היא היתה בעצבים ומרוב העצבים לקחה את הטלפון של הבית וניפצה אותו על הריצפה..

לא רציתי להיות בבית, אז יצאתי עם ידיד שלי עד הערב ואחרכך עם התאומות עד 10 וחצי ככה.. רק נכנסתי הביתה, והיא שוב התחילה עם הערות הציניות שלה, שלאט לאט נהפכות לצעקות שהיא אומרת שאנחנו 'שונאים אותה ורוצים שהיא תמות' תוך כדי איבוד שליטה, זריקת עוד חפצים בבית.. והיא כמעט הביאה לי סטירה..

אני לא מבינה יש לה..

הייתי היום אצל הרופא (הוא יודע על כל מה שהולך בבית), הוא אמר לי לנסות לדבר עם הפסיכולוגית שלה, ולדבר גם עם עובדת סוציאלית..

וכן, חשבתי על זה, ואני רוצה לדבר עם הפסיכולוגית שלה, אולי היא תצליח להסביר לי מה עובר עליה. אולי.

לפני שעה וחצי בערך היא שוב נסעה לבית חולים.. שוב יש לה לחץ בלב וכואב לה..

לא נסעתי איתה כי אני יודעת שאם אני אסע איתה היא רק תרגיש עוד יותר רע.. לפחות ככה אני מרגישה. אבל אני אנסה להתקשר אליה יותר מאוחר לראות מה איתה..

זה רק אחד מהדברים שעוברים עלי בתקופה האחרונה.. אולי אני אכתוב פה גם את השאר איזה יום השבוע..

וכמו שאמרתי כבר למעלה.. ככל שהזמן עובר ככה רק ניהיה יותר קשה..

ו.. הפסקתי להאמין במשפט יהיה בסדר.. כל פעם שאני אומרת אותו רק ניהיה יותר חרא.

שיהיה המשך שבוע טוב לכם 3>