Here in the Darkness I know Myself

וואו קרה כלכך המון מאז שכתבתי כאן בפעם האחרונה..

אין לי מושג אפילו מאיפה להתחיל..

הפעם האחרונה שכתבתי כאן היתה שבוע לפני שבובית היתה כאן, אז נתחיל ממנה.. -

שלושת השבועות שהיא היתה כאן היו מדהימים, אין לי מילה אחרת לתאר את זה יותר טוב.

לפני זה לא ראיתי אותה כמעט שלוש שנים ולראות אותה היה כלכך מרגש.. הריצה שדפקתי אליה בשדה תעופה, החיבוק שקטני נתן לי.. היה שווה כל רגע. לקום כל בוקר עם חיבוק ונשיקה מקטני כשהוא אומר לי במבטא האמריקאי החמוד שלו בוקר טוב, השיחות נפש שלי ושל בובית בלילה כששתינו במיטה כבר מתות מעייפות, הימים ששמרתי על קטני ולקחתי אותו לגני שעשועים ולטייל, החיבוק של בובית, ההרגשה המדהימה פתאום שהמשפחה מאוחדת (גם אם אבא לא כאן..), הכל.. היה פשוט מדהים.

כשהיינו בשדה תעופה כשהיא טסה חזרה היה כלכך עצוב.. אין לי מושג איך אבל נתנו לנו להיכנס איתם לדיוטי פרי, אני הלכתי עם קטני לחלון הענקי שדרכו רואים את כל המטוסים ובנתיים אמא נפרדה מבובית.. אמא אמרה לי שהיא מתקדמת לבחוץ ואני נשארתי עם בובית וקטני, חיבקתי את בובית ושתינו התחלנו לבכות.. אמרתי לה שהיה לי מדהים איתה פה ושאני כלכך שמחה שהיא באה אפילו אם זה לכלכך קצת זמן, נתתי חיבוק אחרון לקטני והתחלתי ללכת, פתאום קטני קרא לי ורץ אלי לחיבוק אחרון.. חיבקתי אותו כלכך חזק והלכתי.. כל הדרך הביתה לא הפסקתי לבכות.. היה לי כלכך קשה לחשוב שאחרי שלוש שנים שלושת השבועות האלה עברו כלכך מהר ואין לי מושג מתי אני אראה אותם שוב..

בימים שאחרי שהם עזבו היו לי התקפי בכי בלתי נשלטים כאלה, אבל חיזקתי את עצמי כי בובית הבטיחה שהם יבואו שוב בשנה הקרובה..

מסתבר שזה יהיה הרבה יותר מוקדם ממה שחשבתי אז.

בשלוש שבועות שהיא היתה כאן בעלה שנשאר בחו"ל בגד בה.. הוא סיפר לה את זה והם התגרשו.

כמה היא בכתה לי בטלפון כשהיא סיפרה לי את זה, רק אלוהים יודע כמה כאב לי לשמוע אותה ככה בלי יכולת לתת לה חיבוק גדול, בלי יכולת לנגב לה את הדמעות.. אחרי שהיא סיפרה לי הכל שאלתי אותה אם היא רוצה שאני אגיב והיא אמרה שכן.. אמרתי לה הכל. שאני חושבת שהוא בן זונה שכלכך לא שווה אותה, לא אותה ולא את קטני המדהים שלי. שהיא יכולה למצוא בעל כלכך יותר טוב ממנו ועוד כלכך הרבה דברים אמרתי לה בשיחה הזאת, אני כבר לא זוכרת הכל.. (הייתי מספרת כאן את כל מה שהיא סיפרה לי אבל פשוט אין לי כח לחזור על כל זה שוב)

הוא דיבר איתי כמה פעמים מאז, פעמיים בפייסבוק ופעם אחת בטלפון.. כשדיברתי איתו בטלפון אמרתי לו הכל.. -שברגע ששמעתי על זה רציתי לסרס אותו, ושאני לא מאמינה שדווקא לבובית הוא עשה כזה דבר, שהוא לא שווה אותה בכלל, ושיידע שלא אכפת לי שהוא מתחרט בכלל.

תאכלס, אפעם לא סימפטתי אותו, גם כשהם עוד חיו כאן בארץ, לא סבלתי אותו.

היא וקטני עוברים לכאן עוד שבועיים ככה.. אני כלכך מחכה ליום שהיא תבוא, אני אוכל לתת לה חיבוק ענקי שיראה לה כמה אני תומכת בה לא משנה מה קורה לה..

אמא -

היא השתגעה עוד איזה פעם או פעמיים מאז הפעם האחרונה שכתבתי עליה..

פעם אחת ממש גרוע ובפעם השניה פחות..

בראשונה היא התחרפנה לגמרי, זרקה עלי סכו"ם, צרחה עלי "אני לא סובלת אותך" "אני לא יודעת איך לסבול אותך כבר" "נמאס לי ממך" ועוד כל מיני כאלה, טרקה דלתות, זרקה דברים בבית ובכתה.. היה פשוט מפחיד באותו יום, ומה שהפליא אותי לגמרי זה שלא בכיתי אחרכך.. בכלל. כנראה שכבר התרגלתי להתנהגות הזאת שלה.

בפעם השניה זה היה בקטנה כזה, התחילה לצרוח ולבכות.. לא משו כמו בפעמים הגרועות יותר לפני זה.

אני ואחי חושבים שיש לה בעיה נפשית, הוא דיבר איתה על זה והיא לא מוכנה ללכת לאיבחון פסיכיאטרי.. אנחנו באמת חושבים שמשהו לא בסדר איתה.. בנתיים אנחנו חושבים מה לעשות, אולי ללכת לדבר עם פסיכיאטר על כל מה שקורה לה ולראות אולי הוא יגיד לנו שיכול להיות שיש לה משו באמת.. נראה.

אבא -

מוזר לי לכתוב עליו פתאום.. אז מה בעצם גורם לי לכתוב עליו כאן?

חודש הבא זה יהיה שנה שהוא לא בבית ושלא דיברתי איתו. ואתמול בחג זה היה שנה לפיצוץ הגדול שהיה ביני לבינו בפסח שעבר.

לא מאמינה שכבר עברה שנה. כלכך מוזר לי..

לחשוב שממש עכשיו הוא רחוב ליד בבית של סבתא מעלה בי רגשות מעורבים.. מצד אחד זה פחד ולחץ, כי גם כשאני חושבת על אבא בכללי זה המחשבות שעולות לי.. ומצד שני זה רצון לראות אותו, לא לראות אותו מקרוב.. לראות אותו מרחוק. רק להסתכל עליו וללכת, אני אפילו לא יודעת למה.. אני יודעת שהוא השתנה, כשבובית היתה פה היא הלכה אליו פעמיים עם קטני ואחרכך ראיתי תמונות מהמצלמה.. הוא הרזה, יש לו הרבה יותר שיערות לבנות עכשיו ומה השתנה הכי הרבה?, החיוך שלו. בתמונות עם קטני הוא נראה כלכך מאושר. כלכך הרבה זמן לא ראיתי אותו ככה..

אני לא אוהבת אותו, אין לי סיבה לאהוב אותו.. אני כבר בקושי קוראת לו אבא שלי, בפלא' כבר שיניתי את השם שלו מזמן לשם הפרטי שלו.

אני לא מחשיבה אותו כאבא שלי.. לא חושבת שיש לי סיבה להחשיב בנאדם שכל מה שאני זוכרת ממנו בילדות שלי זה איומים, מכות (פחות כלפי, יותר כלפי אמא), אלכוהול, איומים ו.. עוד קצת איומים כאבא שלי.

לימודים -

המצב בלימודים עמוק בזבל. אין מילים אחרות לתאר את זה כרגע.

נשארו לי עוד חודשיים ואין לי מושג מה אני עושה בהם. אני מנסה לתת את הפוש האחרון ונקווה שזה יעבוד..

אני יודעת שאני אצא בלי תעודת בגרות, זה כבר ברור לי ממזמן, לא משנה לכמה שיחות היועצת / המנהלת יזמנו אותי ויגידו לי שאני כן יכולה לצאת עם תעודת בגרות זה לא יעזור.. הן לא יודעות את כל מה שקורה לי.. הן לא יודעות שברגע שאני מנסה להתרכז במשו הראש שלי ישר מתחיל לרחף למחשבות אחרות שנראות לו יותר חשובות כרגע. מחשבות שכוללות את כל החיים שלי.

כמו שאמרתי, ננסה לתת את הפוש האחרון שלי, אולי ייצא מזה משהו.

צבא -

בקשר לצבא אין לי מה להתלונן בכלל, עד עכשיו הלך לי טוב במיונים לתפקיד שאני ממש רוצה, ואני ממש מקווה שאני אקבל אותו..

ומקסימום אם לא, בטוח יהיו עוד תפקידים אחרים שגם יעניינו אותי.. נקווה שרק ימשיך טוב בקשר לזה.

הוא -

אוח, הוא כלכך מקסים..

לפני שבוע ככה היו לי כמה ימים שבקושי דיברתי, הייתי במצב רוח דיכאוני בגלל כל המחשבות שרצות לי בראש, ידעתי שאני צריכה לדבר איתו כדי שיעלה לי המצב רוח.. הוא עושה אותי כלכך אופטימית כשהוא מדבר איתי, אין לי מושג איך זה.. אבל הוא לא יכל לדבר.. הוא היה בבסיס והפלא' שלו היה מכובה כמה ימים.

התאומה המדהימה הצליחה להשיג אותו אחרי שהיא התקשרה בערך לחצי יחידה שלו ואמרה לו להתקשר אלי כי אני לא במצב כזה טוב וכי היא יודעת שיעשה לי טוב לדבר איתו.. והוא התקשר אלי מאחד החברים שלו. רק לשמוע את הקול שלו העלה לי חיוך, הוא דיבר איתי 20 דקות ואחריהן ישר שלחתי לתאומה הודעה של תודה רבה.. זה דבר שאני באמת מעריכה אותה עליו.

(אני: " יהיה טוב מתישהו.. נכון? " הוא: " עכשיו טוב! " ~מוזר שהוא באמת גורם לי להאמין בזה כשהוא אומר את זה~)

אני כלכך רוצה שאני והוא נתקדם לאנשהו, והלוואי שזה יקרה.. אני רוצה להיפגש איתו בזמן הקרוב, אחרי 3 שנים שלא נפגשנו אני חושבת שהגיע הזמן.. והלוואי שילך איתו טוב.

כל הפוסט הארוך הזה הוא רק חלק מהמחשבות שרצות לי בראש..

אני רוצה לחזור לכתוב פה הרבה, זה ממש חסר לי.

~ שיהיה לכולנו אחלה חג 3> ~