אופטימיות היא שם המשחק"אף אחד לא יכול לחזור בזמן ולהתחיל מחדש, אבל כל אחד יכול להתחיל היום ולקבוע סוף חדש."
- מריה רובינסון- |
| 12/2012
כי משפחה כן בוחרים.
ובמקרה שלי יותר מפעם אחת. געליתי שאפילו ילד מאומץ,אפילו ילד שבחרו אותו,אפילו הוא יכול לסבול בתוך המשפחה שקצת נכפתה עליו במובן מסויים.
אז גם אותי בחרו,מכל אותם אלפי ילדים,רק אני.
והיום אני מבינה שמשפחה כן בוחרים.
לפני שבוע ההורים באו לבקר אותי בפנימייה (כמו בכל שבת שאני סוגרת) הלכתי לפתוח להם את השער,אמרתי שלום,אבא חיבק ונישקשתי נשיקות רטובות ומגעילות על הצוואר.
זה גרם לריחוק מצידי,עניתי על שאלות ששאל באדישות,הייתי קרה אליו.
נסענו לאשדוד,התיישבנו במסעדה. ההורים התלבטו בינם לבין עצמם מה לבחור מהתפריט ואני גלשתי בפייסבוק מהטלפון של אבא.
הוא פונה אליי ואומר שיש פה מנות צמחוניות בשבילי,אמרתי שאני לא רעבה והמשכתי בשלי.
אחרי כמה דק' שוב "יש פה מנות צמחוניות בשבילך."
התעצבנתי "אבא די! שמעתי,הבנתי,לא רוצה-תודה."
הוא מסתכל עליי,מקמט את המצח.
אני כבר מכירה את הפרצוף הזה,מזהה את האש בעיניים.
יודעת שעדיף לי לברוח אבל משום מה עדיין נשארת להסתכל עליו.
הוא צועק:"נמאס לי ממך! תראי איך את מתנהגת"
תופס אותי ביד ודורש את הפלאפון שלו בחזרה,מעקם לי את היד. חשבתי שעברנו ומיצינו את האלימות.
תפסתי את הפלאפון יותר חזק-כן פרנציפ.
הוא כתגובה עיקם יותר חזק את היד.
הבנתי שאני נלחמת על כלום...אז שיחררתי את הפךאפטן מהיד.
אמא שותקת,אבא מרשה לעצמו.
תמותו טוב?!
קמתי והלכתי,הרגליים שלי כאילו הלכו מעצמן. ידעתי שהם יחפשו אותי אז ירדתי לחוף והלכתי לאורכו לכיוון דרום.
אף אחד על החוף,הרגליים כואבות,אני צמאה,אין ממי לבקש עזרה,אין פה נפש חיה.
אחרי שלוש שעות של הליכה אני קולטת מסעדה,נכנסת ומבקשת מהמלצר כוס מים.
הוא מציע לי עזרה ומסיע אותי לפנימייה.
בפנימייה המדריכה אומרת שההורים הגישע תלונה על העדרותי. אני מדברת עם החוקרת בטלפון היא מתחילה להטיף לי על כמה שזה לא בסדרמלעלות על טרמפים.
מה היא מתערבת בכלל? כמה עיוורת היא יכולה להיות?
עוד אחת שאהא שלי מסובב אותה על האצבע הקטנה שלו.
היה לי קשהמלעכל שהוא שוב התנהג בכוחניות,שוב הצליח לסובב את הסיפור לטובתו.
הנה,הוא שוב תייר את עצמו כהאבא האוהב,הדואג.
ואני,הבעייתית שברחה.
החלטתי שאני לא מתכוונת לצאת יותר חופשות הביתה, לא מתכוונת לדבר איתם,מנתקת כל קשר.
כן,אולי זו החלטה אימפולסיבית שמושפעת מזה שאני פגועה מהם עכשיו אבל אוחי לטווח הארוך זה מה שיעשה לי את החיים טובים יותר
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
