אופטימיות היא שם המשחק

אמרת שאם אהיה ילדה רעה

אבא יכעס כשיחזור מהעבודה

אז הכנתי שיעורים ורק כשהרשת לי יצאתי עם חברים.

אמרת שאם אהיה ילדה רעה

אבא יכעס כשיחזור מהעבודה

אז אכלתי הכל וביקשתי עוד

למרות שכבר לא הייתי רעבה.

אמרת שאם אהיה ילדה רעה

אבא יכעס כשיחזור מהעבודה

צעקתי עלייך בחזרה ונתת לי סטירה.

אמרת שאם לא אבקש סליחה

אבא יכעס כשיחזור מהעבודה

כעסתי עלייך,כי אין לי על מה.

אבא חזר מהעבודה נתן מכה

כי אני ילדה רעה

אז השפלתי מבט וביקשתי סליחה.

אמרת שאם אהיה ילדה רעה

אבא יכעס כשיחזור מהעבודה

התנהגתי יפה כי באמת פחדתי נורא

אמרת שאם אהיה ילדה רעה

אבא יכעס כשיחזור מהעבודה

ועוד לא הבנתי איך קרה שלמרות שהתנהגתי יפה,בסוף את קיבלת מכה.

בכיתי נורא וביקשתי סליחה

ואת האשמת ואמרת שזה כי אני ילדה רעה.

גדלתי,כבר פחות ילדה

הלכתי מהבית כי אני רעה ולא אהובה.

ביקשת שאחזור אמרת שאני אחת ויחידה

שאבא ואת אוהבים אותי נורא

ובכל זאת,שוב קיבלתי סטירה.

למה,למה אני אחת ויחידה שבמקום חיבוק מקבלת סטירה

ובמקום סליחה תירוץ של אהבה אני לא מבינה

ותוהה אם ככה אוהבים את כולם

או שאמא צדקה,אני מיוחדת,אני לא סתם.