למה להיות קיצונית?

הרי זה או שאני אוכלת המון, או שאני לא אוכלת בכלל, ויוצא שאני עולה במשקל, כי בכל זאת, גם אם אני לא אוכלת שבוע ואז דופקת את הארוחה של החיים שלי, אני עולה את כל מה שירדתי וחילוף החומרים נדפק, אז למה?

אני צריכה פשוט לאכול רגיל, כמו בימים הטובים, ששקלתי 42 ואכלתי הכל מהכל, בלי בולמוסים וצומות.

קיצוניות לא מובילה לשום דבר, הכל במידה.

אז זה התפריט החדש, בערך, 1,200 קלוריות, זה נשמע הרבה אבל תכלס זה ממש לא,

כי אם לדוגמא אכלתי כל השבוע 600 וביום האחרון היה לי בולמוס (פעם בשבוע במקרה הטוב) של 2,000 זה לא יוצא הרבה פחות + ריבית כי דפקתי את חילוף החומרים והגוף עולה בנוזלים אחרי בולמוס ואני לא אתחיל לדבר על ההרגשה המגעילה שבאה אחר כך..

אז זה התפריט פחות או יותר:

בוקר

כוס קורנפלקס/ברנפלקס (רצוי דגנים מלאים) עם חלב או שתי כפות גרנולה ויוגרוט ביו 0%

עשר

סנדוויץ' משתי פרוסות לחם ושוקולד

בימי חופש ושבתות

אפשר בלי הסנדוויץ' בעשר, להוסיף עוד כוס קורנפלקס/ברנפלקס בבוקר או שתי פרוסות עם קוטג'

צהריים

- שניצל (טבעול או רגיל) / שתי קציצות / שני שוקי עוף בתנור

- ירק, מבושל או טרי (גזר ושעועית ירוקה/כרוב/עגבניה וכו'..)

- מנת פחמימות (אורז מלא/קינואה/פול ירוק וכו'..)

ארבע

מעדן 3% / פרי / אנרג'י / שתי עוגיות + כוס קפה

ערב

- שתי פרוסות לחם (רצוי קל)

- ביצה (קשה או מטוגנת בתרסיס שמן)

- כף קוטג' / גבינה

- כפית חומוס / שמן זית בסלט

- סלט / ירקות חתוכים

לילה

פעמיים בשבוע מותר חטיף/גלידה/עוגה/ כל דבר עד 400 קלוריות. בימים כאלה לוותר על ארוחת ארבע.

♥ אולי כל יום אני יאכל 1,200 קלוריות ופעמיים בשבוע 1,500 או פחות אבל זה עדיף על בולמוסים שבאים לאחר צומות והמצב רוח שבא איתם..

שמעו, אני לא אגיד שלא בא לי לסתום את הפה ולצום עד משקל היעד, אני פשוט לא מצליחה, יש לי אורח חיים מטורף, שלא מאפשר לי,

אני רוקדת המון וזקוקה להרבה אנרגיה, גם מתחילה תקופת בגרויות וזה בלתי אפשרי לא לאכול,

אני רוצה לרדת במשקל בדרך בריאה ולא לאבד את עצמי בדרך, עם תפריט כזה אני ארד יותר מהר מאשר עם צום שאחריו יגיע הבולמוס, אז למה לא בעצם?

מניסיון, הצומות האלה והחשיבה האובסיסיבית על המשקל רק תשמין אתכם יותר בסופו של דבר. או תהרוג אתכם.